חברים כותבים: פרשת בהעלותך – כיצד מעלים את נשמת האדם?

בס"ד פרשת בהעלותך תשע"ו
[במדבר פרק ח' פס' א' – ד'] "וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואמרת אליו, בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה, כאשר צוה ה' את משה. וזה מעשה המנרה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא, כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנרה."

רואים אנו בפסוקים אלו ארבעה נושאים עיקריים:
א. עצם העלאת – הדלקת הנרות.
ב. העלאת הנרות אל מול פני המנורה, מכוונים לקנה האמצעי (רש"י).
ג. המנורה עשויה מקשה.
ד. המנורה היא כמראה שהראה ה' את משה.
מחד מתקשים אנו לתפוש במוחנו את עניין המנורה, עד כדי שגם משה רבנו התקשה בה, כפי שמפרש רש"י. ומאידך ברור לנו שתורתנו הקדושה מדברת מפנימיות ולא באה לספר לנו סיפורים פשוטים.
על כן נבוא לחקור מה מרמזת לנו הפרשה, בעבודת ה'.
כותב החכם מכל אדם בספר משלי [פרק כ' פס' כ"ז] "נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן."
והיות ומצווה התורה – "בהעלתך את הנרות", נשאל אנו –

כיצד מעלים את נשמת האדם?

הרי ידוע שאת הנר מדליקים. לפיכך היה לו לומר בהדליקך את הנרות, ומדוע נאמר בהעלתך את הנרות?
ישנם ב' כוחות עיקריים הפועלים באדם, כוח הגוף וכוח הנשמה, הידועים גם כרצון לקבל ורצון להשפיע.
כאשר רצון האדם הוא רק לקבל התענוג, את האור, אזי נחשב זה באדם, שרוצה להדליק את הנשמה.
האדם אינו נצרך לכוח מיוחד בכדי לרצות את התענוג. זהו טבעו המולד. ואם כך, צריך האדם לכוח מעל טבעו בכדי להעלות את הנרות.

כותב הרב אדם סיני שליט"א בספרו –

"לא די לו לאדם להנות, להדליק את הרצון. על האדם להעלות את הרצון לקבל שבו לבחינת השפעה. הוא שכתוב, להעלות את הנרות. הוא הפיכת צורת הרצון שהיא בעל מנת לקבל, לצורה שהיא בעל מנת להשפיע."

ישאל האדם הרגיל – הרי כך ברא אותי הבורא, רצון לקבל לעצמי. כיצד אם כן אוכל לשנות את טבעי ולהיות ברצון להשפיע? כיצד אוכל להעלות את הנרות?
לשם כך חייב האדם לעסוק בפנימיות התורה, ללמוד את סודותיה. עליו להשכיל כיצד ללמוד נכון את התורה בפנימיותה. את החוקים המדויקים הכמוסים בתורה. אז יוכל הוא להבין, מהי העלייה הנכונה.

כותב כך במדרש תנחומא בהעלתך סימן ד' –
"בהעלותך את הנרות – זה שאמר הכתוב: כי אתה תאיר נרי [תה' יח כט]
אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אתה אומר שנאיר לפניך, אתה הוא נרו של עולם, והאורה דרה אצלך.
כתיב: "הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא, ונהורא עמיה שרא" [דני' ב כב]
ואתה אומר : אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. הוי, כי אתה תאיר נרי.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: לא שאני צריך לכם, אלא שתאירו לי כשם שהארתי לכם.
למה? לעלות אתכם בפני כל האומות, שיהו אומרים: ראו היאך ישראל מאירין למי שהוא מאיר לכל.

משל למה הדבר דומה?
לפקח וסומא שהיו מהלכים בדרך וכו' [לעיל סדר תצוה סי' ד']
והיה הקדוש ברוך הוא מנהיגם ומאיר להם, שנאמר : "וה' הולך לפניהם יומם וגו'" [שמ' יג כא]. כיון שהוקם המשכן, קרא הקדוש ברוך הוא למשה ואמר ליה: אמור להם שיאירו לי, שנאמר: "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך".
אמרו ישראל להקדוש ברוך הוא: כי אתה תאיר נרי, ואתה אומר לנו שנאיר לפניך?!
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בשביל לעלות אתכם אמרתי שתאירו לי כשם שהארתי לכם בדרך. לכך נאמר: בהעלותך."
למדים אנו מכך, שבכדי שתוכל להתקיים מטרת הבריאה שלשמה נבראנו, צריכים אנו לפעולה הדומה לרצון המאציל, בכדי שנוכל לקבל את הארתו. ולכאורה, כאשר ננסה לתפוס בדעתינו את ההגיון שבדבר, לא נשכיל להבינו וצריכים אנו לאמונה גדולה ולכוח עליון, בכדי לקיים תנאי זה.

בפרשה זו מוסרת לנו התורה סוד נפלא, מלמדת אותנו את חוקי הנשמה. ומנחילה היא לנו יסוד חשוב בעבודה, שבלעדיו לא נוכל לזוז כלפי העליון אפילו צעד אחד. ואם יהלומים יקרי ערך פזורים מתחת לרגלנו, לא נתכופף להרימם?
נשמת האדם המשולה לנר, מרמזת לנו יסוד חשוב ביותר בעבודת האדם בדרך האמת.
לנר ישנם שלושה מרכיבים – א – החלב. ב – הפתילה. ג – האור.
שלושה מרכיבים אלו מחויבים בכדי שתתקיים ההארה. החלב, זהו הכלי הנקרא רצון לקבל. וללא רצון לא תהיה הרגשת תענוג. האור מחויב הוא, כי כלי ללא התלבשות של הארה בתוכו, איננו כלי ראוי.
קבלה של האור ישירות ברצון אסורה היא, היות והיה צמצום על כלי הקבלה לפרטיות, הנקרא בעל מנת לקבל. ועל כן צריך כוח המסוגל לדחות את קבלת האור בצורה זו. זהו תפקיד הפתילה, ופעולה זו הנקראת, אור חוזר, היא הכרחית לשם קבלת האור בסופו של דבר, בצורה של השוואה לרצון הבורא, בעל מנת להשפיע. כדי שהנשמה תאיר, צריכים אנו לא רק הרגש הרצון, אלא גם את היכולת לפעול את הרצון למען נותן האור.
ברוך ה' זכינו, וניתנה לנו התורה הקדושה, ומצווים אנו לקיים את חוקיה ואת מצוותיה, אשר אך ורק בכוחם יכולים אנו אם ירצה ה', לקיים את חלקנו בבריאה.

מסכם הרב אדם סיני שליט"א בספרו –
"כל אחד ישים לבו לעניין, ויקח את הדברים לידי מעשה. שאין המדרש העיקר אלא המעשה. שרק על ידי המעשה יכול האדם להגיע לחיכוך אמיתי ופנימי בדברים המובאים. מי שינסה לקנות את החכמה רק בחלק השכלי שלו, מהר מאד תשעמם אותו ויראה את כל הדברים הנאמרים, כאילו דבר אחד הם, מבלי לשים לב לדקויות הרבות המובאות, שגם בתוך נפשו המה.
נקווה ונתפלל, שכולנו, כל עם ישראל ובהמשך כל האנושות כולה, נהיה מנורה אחת, כמקשה אחת, המעלה את נרותיה קודש לה'."
אמן.

שתף אותנו

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו