בואי כלה – מסעי תשע"ו

 
קובץ שמע:

בואי כלה, שבת מסעי, תשע"ו
בפרשת מסעי אנחנו לומדים על ארבעים ושניים מסעות שבני ישראל נוסעים במדבר.
המסעות האלה יכולים להתחיל מהשם ויכולים להתחיל מהאדם. כל מסע, אומר קדושת הלוי, השתהו במקום לפי הניצוצות שהיו צריכים להוציא ממקום זה. כך כל הירידות של האדם שנקראות מסעות. הירידות הללו, נועדו שהאדם יפגוש את המקום שבו הוא צריך לתקן. לכאורה, ירידה זה נחשב לדבר רע, אבל ירידה יכולה להיות דבר מצויין וטוב, כי אם היא במסגרת הכלל, היא נצרכת, כי צריך את השמאל במסגרת של השלימות. צריך את הירידה במסגרת של השלימות.  בדרך אנחנו אומרים שצריך לתקן שם. אבל בשלימות צריך ממש את היחד שרוצים לייצר יחד עם הקב"ה, צריך להביא את הצד שלנו, והצד שלנו בא בדרך הירידה, ככה אנחנו פוגשים את עצמינו, ככה אנחנו מכירים את האני שלנו.
אומנם הכרת האני היא דבר מסוכן, מכיוון שכאשר מכירים את האני במדבר, יכולות להיות תלונות לאדם. לכן אדם צריך להיזהר במצב המדבר, במסע, בדרך, מכיוון שאז הוא פוגש חסרונות. והמסע נועד לפגוש חסרונות, אבל כל פעם לתקן אותם. כדי לדעת שכל הזמן בדרך כדי להגיע לאותה שלימות של קשר עם הבורא.
אז המסע מתאר את החסרונות שבאמת מראה על שלימות. אדם לפני שנכנס לארץ ישראל, כשרוצה לצאת ממצרים מהרצון האנוכי, הוא צריך לקבל אני שלם. כך בכל מעשה ומעשה.
למסעות יש סדר מאד מדוייק שרבותינו קצת ביארו לנו אותו, לא לגמרי, אבל תחילת המסע, מתחילה מרעמסס שזה מסע סר, שזה בחינת ס"מ הרשע, שהוא בחינת רע, שאותו צריך להזיז מהאדם שהוא בחינת התפיסה של מצרים.
הכח של הסוס, הוא כח של החומר. כך הוא מתאר את כח החומר, הסוס. הוא מתאר את כח מצרים. ורעמסס זה מקום שממנו האדם צריך לברוח. למה? מה, אנחנו לא רוצים את הכח של העולם הזה? לא רוצים אותו כמטרה. ואם אנחנו רוצים לוותר עליו כמטרה, צריך לבטל אותו וללכת לסוכות. סוכות, זה התחנה הראשונה אחרי רעמסס שאדם צריך לרכוש.
אם אדם מוכן לרכוש אמונה למעלה מהדעת, לקבל את הבורא ית' כדבר שלם, אז משם הוא יכול לבוא לאיתם.
איתם זה אותיות אמת, שהאמת הזאת היא  א' שהוא תם, דהיינו מקבל את השלימות, בצורה שלימה הוא מקבל את תפיסת הבורא ית' כמו מדרגת החכמה שהאור והכלי באים כאחד, וכן הלאה.
כל המסעות, כך האדם מתקדם. משה רבינו, מציב איך תהיה חלוקת הנחלות בארץ ישראל כולל דבר, לכאורה מפתיע, אבל כבר בנות צלופחד קיבלו את הנחלה, ואז היה ברור לנו שגם נשים יכולות לרשת. אבל בתנאי שתמיד צד האישה, צד הגוף, צד הנקבה, צד הבריאה, תמיד הנחלה צריכה לחזור לבורא ית', לצד הזכר. לכן הן חייבות להתחתן, הרצון צריך להיות בתוך מסגרת אותו שכל כדי שהקרקע, הרצון, הנחלה לא יעבור למקום אחר. כל אחד צריך לעבוד עם הרצון במסגרת שלו. כי לכאורה רצון יכול להיות חופשי לגמרי, אבל הוא צריך להיות בתוך מסגרת. האם טוב שיש חופשי לגמרי, התשובה היא לא. זה כמו אישה. זה טוב שתהיה חופשיה לגמרי?
גם הזכר הוא בעצמו נקבה כלפי מדרגה גבוהה ממנו. כל הבריאה כולה היא נקבה שחייבת להיות מסורה לאותה הבנה עליונה שאותה היא צריכה לשקף בעולם. ולכן בנות צלופחד עושות על פי משה ומתחתנות עם בני דודיהן כדי שהנחלה, דהיינו הרצון, ישאר באותה מסגרת עבודה.
כך האדם צריך ללמוד איך לעשות את עבודת השם שלו. כל זה בא לפני שמשה רבינו נפטר, נפרד מהם, כדי לתת להם את הדרך הראויה להיכנס לארץ הקדושה, לרצון שנקרא ארץ שהוא ישר–אל.
בע"ה, נלמד קצת את המסעות, כמה שנספיק בשבת, כדי לראות כיצד הן מחולקות, בצורה מאד יפה ל-יד' כ' וח' שלכל אחד מהמסעות יש בחינה מיוחדת של תיקון שחלק מהם ימין, חלק שמאל , חלק עליות, חלק ירידות, וכולם באים לשלימות הרצון.
ל ח י י ם