ט"ו באב ה'תשע"ו – דברי הרב בסעודה

197

סעודת טו' באב תשע"ו
ערב טוב לכולם, חג אהבה שמח. טו' באב תשע"ו
בכל שנה אנחנו מדברים על נקודה מסויימת בעניין האהבה שהיא כל כך חשובה לאדם, ובצדק. כי אהבה זה השיא של ההתחברות שאליו האדם צריך להגיע.
היום אנחנו רוצים לדבר על התפקיד של טו' באב בנפש האדם. הוא תפקיד המצפון. לכל אדם צריך להיות מצפון לאהבה. המצפון מכוון את האדם. יש מצפון שכלי, שהוא הצד האידאי, ויש מצפון רגשי שהוא הצד של האדם, צד הרגש שבאדם. טו' באב הוא הזדמנות לבנות את המצפן הרגשי לאהבה.
כדי לדעת לבנות את המצפן הזה, צריך לדעת מהו המצפן? איך נבנה מצפן?
המצפן, יש לו תפקיד, הוא יתכייל לי ישירות לדבר האמיתי והנכון, גם כאשר השכל לא מבין. השכל לא יודע אבל יש איזה שהיא משיכה שהופכת להיות כמעט טבעית לדבר הנכון. אפשר לבדוק את זה למשל, כאשר נותנים למספר אנשים לקרוא מאמר מסויים, יש אחד שנמשך ורואה איכויות כאלה במאמר, ואחר רואה איכויות אחרות, ואחר לא רואה כלל שום דבר במאמר.
מדוע זה קורה?
לא מדובר על אנשים עם כח שכלי כזה או אחר, אלא רק בכיוון הרגשי שלהם. יש כיול לרגש. את הרגש צריך לכייל למקום הנכון. יש מצפנים לא מדוייקים. במקום להראות על הצפון הם מראים על הדרום. במקום להראות על התחברות, הם מראים על אהבה עצמית. במקום להראות על יכולת של בנית אני משותף, הם מראים על הנקודה של מה יצא לי, איך אני יוכל לבלוע ולהשתלט על האחר, וכן הלאה.
האדם צריך לראות מה זה בכלל מצפן ברגש? איך הוא יבנה אותו?
יש לדעת, שרגש הוא סוג של תוצאה שזה במישור אחר לגמרי מהשכל. וכשאנחנו רוצים לדבר על רגש שהוא מנותק מהשכל אין לנו דרך לדבר עליו בצורה שכלית אלא אם כן נדבר על הסיבות ועל התוצאות של אותו רגש. כך גם רגש האהבה, וכך גם המצפון הרגשי שבאהבה. על כן יש לנו לדבר על הסיבות והתוצאות של אותו מצפן.
אבל לפני כן, למה קוראים לו מצפן? למה לא מדרם? למה לא מערב? למה לא מזרח?
לכאורה יפה יותר להגיד יש לי מזרח .מצפן מראה על צד הצפון, והרי למדנו "מצפון תיפתח הרעה". אלא, שהצפון עם כל הרע שיש בו, עם כל הכאוס שיש באהבה, עם כל הלכאורה התסכולים שהיא מביאה, שם אנחנו יודעים שצפון, מוחבא, משהו. בנסתר יש משהו שהוא צריך לכוון אותנו. המצפון, הוא מלשון צפון, ובצפון משהו צפון, משהו נסתר שאליו אני צריך להגיע. וכאשר אנחנו אומרים שיש לנו מצפן, המצפן בא לכוון אותנו למשהו הנסתר, המסוים הזה, שאליו צריך להגיע. זה נקרא מצפן. רק שם צפון הדבר. השמש לכאורה, שהיא צד השכל, לא מגיעה לשם. היא נמצאת במזרח, נמצאת בדרום, שוקעת במערב, ובצפון, השכל, האור, לכאורה לא נמצא. אבל שם צפון הדבר האמיתי ולשם צריך להגיע, כמו הצפון באפיקומן שהוא הכח של הרצון הגדול שבעזרתו מסיימים את הגאולה בסדר, ככה צפון של האדם.
אם כך, מה הסיבות שיאפשרו לי להגיע למקום הנסתר הזה? איך אני אבנה בעצמי את הכיוון הנפשי לאותו נסתר?
התשובה היא, שאני אדע מה לחפש. אני אתחיל ללמוד להתרגש מהדברים שהם מעבר למקרים. אני אלמד להתרגש ולכוון את נפשי ולהשתוקק למה שמעבר למצב. כאשר אדם משתוקק רק למצבים עצמם, רק לדברים החיצוניים שתלויים בזמן ומקום, אין לו מצפן. המצפן שלו נמצא בדרום, או במזרח איפה שמתחיל להרגיש רק תענוג אישי. המצפן חייב להיות מעבר לזמן ומקום. אם אדם לא יבנה את עצמו כמשהו שמחפש ומשתוקק למקום הנסתר שבנפשו, הוא לא יוכל להגיע לשם.
כאשר הוא בא לאהוב את חבריו או את אשתו או את הקב"ה שלא יחפש דברים חיצוניים, דרכם הוא מחפש את האהבה. דרכם הוא מחפש את הרגש. את התוצאות בחייב שיחפש בנקודה הפנימית ולא החיצונית. גם אם הוא עושה פעולות חיצוניות, אם הוא ישאף ויחפש ויבכה וישמח על הדברים הפנימיים, ועליהם יהיה מוכן לשם, אז המצפן שלו יוביל אותו לדברים הפנימיים.
זה מצד הסיבות.
יש עוד הרבה מה לדבר מזה, נתתי רק את הנקודה העיקרית.
מצד התוצאה, האדם צריך להרגיש שהתוצאות שלו, הן איזו שהיא אווירת נפש של התחברות של שמחה, של שייכות, של איזה שהיא בינה יציבה שמובילה אותו, של יכולת של התרוממות הנפש מעבר למקרים, להרגיש שמח בחייו. אדם אוהב לא מרגיש פסימיות. אדם אוהב צריך להרגיש אופטימיות. אדם אוהב מרגיש שהוא לא צריך להכריח אף אחד, אהבה קיימת בליבו, וכן הלאה.
היות וזה לא שיעור ארוך, אז נסכם את הדברים:
אמרנו שטו' באב, זה הזמן של המצפן הרגשי של האדם, כנגד ספירת ההוד. ההוד הוא המצפן הרגשי של האדם. המצפן הזה יכול להיות דוה ולא הוד אם מה שמוביל אותנו זה רק ההשתוקקות העצמית. המצפן נקרא מצפן מכיוון שהוא מצביע על צד צפון.
הצפון, זה מקום הנסתר ששם לא מופיעה השמש שהוא צד השכל, צד הגלוי, אלא הצד הנסתר. בנסתר צריך לחפש את האהבה, לא בגלוי. המצפן שלנו צריך להוביל לשם. עוד אמרנו, היות שברגש אי אפשר לדבר דרך השכל, כי הם במישורים אחרים, אז אנחנו מדברים על הסיבות והתוצאות. הסיבה העיקרית שתכריח אותי, או שתבנה לי את המצפן באופן הראוי והנכון, היא שאני אתחיל לחיות בכך שאני מחפש, משלם, משתוקק ופועל כדי להשיג את הנסתר. והתוצאות הראויות הן, שאם אני משיג משהו אז אווירת הנפש שלי של שמחה ואהבה ונינוחות ושלווה וחוסר בדידות ושייכות ואופטימיות, אלה התוצאות של אהבה, לשם אני צריך לשאוף. לא לדברים חיצוניים. אם ככה נבנה את עצמינו אז בע"ה, החג המיוחד הזה יוכל לתת לנו את ההזדמנות להביא לנפשנו את המצפון הרגשי האמיתי לאהבה.
שבע"ה, גם כעם, גם כקהילה, גם כיחידים, גם כזוגות, נוכל לבנות ולקיים את המצפון, המצפן הזה, בתוך נפשנו.
שיהיה חג אהבה שמח לכולם.