פרשת כי תצא: מהי יציאה למלחמה, בעבודת ה' ?

בס"ד

פרשת כי תצא תשע"ו

[דברים פרק כ"א פס' י' – י"ד] "כי תצא למלחמה על איביך, ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו. וראית בשביה אשת יפת תאר, וחשקת בה ולקחת לך לאשה. והבאתה אל תוך ביתך, וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה. והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בביתך ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה. והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה ומכר לא תמכרנה בכסף, לא תתעמר בה תחת אשר עניתה."

פרשת כי תצא כוללת את מספר המצוות הגדול ביותר. המצוות המופיעות בה עוסקות בקשת רחבה של החיים היהודיים.
ואנו שברור הוא לנו, שחייו של היהודי, תלויים המה אך ורק בקשר שלנו עם הקב"ה. על כן נבקש להבין כיצד קשורות המצוות המוזכרות בתורה הקדושה, לנפשנו אנו.
כבר בפסוק הראשון בפרשה, בו מדברת התורה על יציאה למלחמה, יכולים אנו ללמוד יסודות חשובים על נפש היהודי בעבודת ה'.

ומתוך שברור הוא שאין התורה מדברת מחיצוניות, אלא מפנימיות האדם, על כן נשאל –

מהי יציאה למלחמה, בעבודת ה' ?

יכול האדם לשאול – הרי המטרה היא שלום, להיות בשלימות. ואם כך, לשם מה מלחמה ?
ועוד נשאל, מה כוונת התורה במלה "כי", שהרי יכולה היא להתפרש בשתי משמעויות.
האם התורה מספרת לנו שכאשר נצא למלחמה על האויב, או שמא אומרת היא לנו שבמידה ונצא למלחמה?
עם איזה כוח נפשי בתוכנו אנו אמורים להילחם? ועל איזה כוחות הפועלים בנפשנו אנו יוצאים למלחמה?

ראשית נבוא לברר הפסוק – [כ"א י'] "כי תצא למלחמה על איביך" – מפרש רש"י – "במלחמת רשות הכתוב מדבר."

על בחינת המלחמה כותב הרב"ש זצוק"ל בספרו על התורה –

"ויש להבין שהרמז בזה, שיש שני מיני מלחמות:
א) על בחינת המעשה, היינו מעשי המצוות והעבירות.
ב) על הרשות, היינו האם כל שמירת התורה ומצוות היא לצורך להרחיב רשותו של אדם, זאת אומרת שיהיה לו כל פעם יותר רכוש, או שהכל הוא לצורך ביטול הרשות, שהוא רוצה להגיע על ידי שמירת תורה ומצוות לביטול הרשות של עצמו, אלא שתתרבה רשותו של הקב"ה, הנקרא שלא יהיה רשות הרבים אלא רשות היחיד. רשות הרבים נקרא, שמוציא מרשותו של הקב"ה לרשות של עצמו. ורשות היחיד נקרא, שמבטל את רשותו וכל רצונו הוא שיהיה רק רשותו של הקב"ה, שזה נבחן שרוצה להגיע לידי מדרגה שכל רצונותיו יהיו בעל מנת להשפיע."

ניתן להבין מדבריו של הרב"ש, שכאשר מדובר על צד של קיום המצווה, או על איסור עבירה, זה נקרא שעבודת האדם היא בבחינת מלחמת חובה. ועניין מלחמת רשות הוא על הכוונה. זאת אומרת לטובת מי האדם מכוון בצד המעשה, האם לטובת פרטיותו, או שמכוון הוא שיהיה לו הכוח בעל מנת להשפיע. שאז גם מבטיחה התורה הקדושה – " ונתנו ה' אלקיך בידך".
באופן רגיל, יש מצד טבע האדם, הכוח להילחם בכל גורם אשר יגרום לו הפסד של תענוג, או גרימת יסורים. ניתן לומר שהגוף אפילו מחייב את האדם לחיות כך.
אך מה קורה כאשר מבוקש מצד האדם לפעול כנגד טבעו? ברור לכל, שאין הסכמה גורפת מצד אבריו של האדם לעבודה שכזו.
על כן אומרת לנו התורה – "כי תצא למלחמה". משמע, שחייב האדם לצאת מהרגילות שבה פועל הוא. לצאת מהשיטה שבה מורגל הוא בתפילה לבורא עולם, לאהבת עצמו. שאהבת עצמו הופכת להיות אויבו, ובה רוצה הוא להילחם, בכדי להשיג אהבה אמיתית, אהבת ה'.

מה יכול האדם להרוויח כאשר יוצא הוא למלחמה ביצר הרע?

הגמרא [מסכת יומא ס"ט] מספרת שאנשי כנסת הגדולה, התפללו לקב"ה, לבטל יצרא ד "עבודה זרה". (יצר הרע של עבודה זרה שהעולם היה שטוף בו).
במשך שלושה ימים הם צמו, התענו והתפללו, וביטלו את יצר עבודה זרה. אחרי שעלה בידם, ראו שזו שעת כושר ורצו לבטל יצר העריות. מה עשו? תפסו את היצר שנקרא "יצר העריות" וכלאו אותו.
אמר להם יצר העריות – לא כדאי לכם להחזיק אותי בשבי ואף לא לבטל אותי, כיוון שלא יהיה המשך לעולם.
מספרת הגמרא שהחזיקו אותו אנשי כנסת הגדולה במשך שלושה ימים ולא נתנו לו לצאת. בחלוף שלושה ימים, חיפשו בכל ארץ ישראל ביצה שנולדה, ולא מצאו.

יכולים אנו ללמוד ממדרש זה, שהיצר שבאדם יכול הוא לשמש ככוח מניע בכדי להגדיל את האדם ולגלות בתוכו רצונות נוספים, אשר יכול להביאם לקדושה, בכדי להגדיל ולהעמיק את הקשר עם הקב"ה.
בכדי שכך יקרה, תנאי מחויב הוא שהאדם יצא מהמחשבה הרגילה המניעה אותו. יילחם בה, בכדי להשיג צורה של השפעה, של אהבת הזולת. וזה עניין – [כ"א י"א] "וראית בשביה אשת יפת תאר, וחשקת בה ולקחת לך לאשה."
כאשר יוצא האדם למלחמת רשות ביצר הרע, יכול הוא לגלות בתוכו רצונות, אשר יכול להופכם להשפעה, ובכך לזכות בקשר רחב יותר עם הבורא ית'. וכאן התורה מתארת לנו סדר עבודה מפליא, כיצד לנהוג באותה אשה, באותו הרצון, אשר מורשים אנו להביאו אל ביתנו, אל הלב. ודרכו לקיים את המטרה שלשמה באנו לעולם.

מסכם הרב אדם סיני שליט"א בספרו –

"על האדם לצאת למלחמה אמיתית על יצר הרע שבתוכו. על הרצונות המונעים ממנו להגיע לקדושה, לשלמות, להרגיש את רצונו לעבודת ה', כדבר עיקרי בחייו. מבטיחה לנו התורה, שמי שיצא למלחמה, יצליח בה, ה' יתן בידיו את אויביו. על ידי כך יצליח האדם להוציא מהזוהמה את נשמתו שלו, את החלק בנשמתו ששואף לאמת. יוכל האדם לחיות את האמת בחייו ולא את הכיסויים והרפש, המכסה כל חלקה טובה בו. לבושים אלו צריך הוא להסיר מעליו.
כאשר האדם זוכה ביכולתו להגדיר לעצמו, או לחוש אף במעט את אותה נקודה אמיתית שבלב, צריך הוא לתקן רצון זה על ידי הסרת כל מה שנתן לרצון זה צביון של קליפה. לאחר מכן יכול להתחבר עם רצון זה בשלמות.
בעזרת ה' נכיר כולנו בצורך להילחם, כדי להגיע לכוונה הראויה במעשינו. כדי להגיע להיות עובדי ה' באהבה אמיתית מתוך ישרות ההבנה והלב."

אמן.