אין עוד מלבדו – האמנם?

 

אם אין עוד מלבדו, אזי כל מה שאני רואה לכאורה זה הבורא. יוצא שהסוס, החמור, בני האדם, העץ, האבן ואפילו אני זה הבורא, שהרי אין עוד מלבדו והכל זה הוא?
והרי ברור לנו במושכל ראשון שאין הדבר כך. מאידך אי אפשר להתעלם מ"אין עוד מלבדו"

 

• הטריגר
באתי מעט לברר נושא זה בעקבות טעויות ששמעתי לא מכבר בתפיסות של יהודים, כאילו התיקון הוא לחזור להיות הבורא עצמו. הכול חזור להיות האור. ועוד כהנה שאין הקולמוס סובל לפרטן, אך גם אינו יכול להתעלם מהם.
עוד עוררה את נפשי פרשת השבוע – "כי תבוא", שבה אנו רואים, שהבורא יתברך מבטיח לנו בתורה הקדושה כמעין איום, שתבואנה קללות ועונשים רבים, אם לא נשמור את הברית. דברים אלו מאתגרים בשניים, האם כל הקללות האלו יכולות לבוא מהטוב המוחלט, שאין עוד מלבדו? והאם זו דרך נכונה לחנך אותנו כעם?
עוד עורר אותי מקרה מאמש. בני יקירי בכה שהוא מתגעגע לאימי – סבתו, שאתמול היה יום ה-30 לפטירתה. זיכרון סבתו דרך הרוגעלך שהייתה עושה תמיד באופן מיוחד עבורו הדאיבו את נפשו.
מה עניתי לבני שעורר בי את השאלה? למה סבתא מתה? אני מתגעגע וכואב לי, אני עצוב?
עניתי לו "אין עוד מלבדו", ופרשתי לו בדרכי הילדים. אבל אותי זה פגש גם מב' ההתעוררויות לעיל.

 

• יש עוד מלבדו
המחשבה החומרית מובילה את האדם לחשוב, שאין עוד מלבדו מצד החומר. אך דברים אלו מכוונים לכוח הבורא ולא לחומר.
מצד החומר – יש עוד מלבדו. יש את חומר הבריאה שהוא "רצון לקבל", שיצא מהבורא בבחינת יש מאין. בבורא אין רצון לקבל (שלילת השלילה). על חומר הבריאה יש לומר "יש עוד מלבדו".

 

• אין עוד מלבד כוח הבורא
כוח הבורא שהוא הכוח האמוני, הוא הכוח היחידי שיש בעולם וכל הכוחות כולם הם פרטים בתוך כוח זה. כוחות אלו נמשכים יש מיש מעצמותו. אנו רואים כוחות שונים היות והם נבדלים ע"י חומר הבריאה שדרכו הם מוצגים.
לשמש יש כוח, אבל כשליח של כוח הבורא. ליד שלי המרימה את הכוס יש כוח, שהוא שליח ופרט מכוח הבורא. לכל מה שנפסל (נעשה פסל) מבחינה התפיסה הפרטית, הן פסל לכוח רוחני והן לכוח גשמי, נדע שהוא חלק מכוח הבורא. בגאוותו של האדם מבקש הוא לייחס כוח זה לעצמו. ובשל ההיגיון המדעי – הגשמי הוא מייחס את הכוחות לטבע.

 

• ללמוד בגוף אחד
באדם, כוח הבורא שהוא הכוח האחד, מתבטא ככוח האמונה. הבורא נקרא כך משום שברא את הבריאה יש מאין. כוח אמוני זה הוא הכוח הראשוני שהוא כלל כל כוחות האדם. זאת הסיבה שהאמונה היא מעל הכול.
המלחמה האמיתית בין אברהם לנמרוד היא, האם יש לאדם או לאחד מגרמי השמיים או לנברא כל שהוא כוח מצד עצמו. אם אין, אז חייבים להיות כפופים לבורא עצמו. לכוח האמונה. והוא שנאמר על אברהם "אב המון גויים נתתיך". אב האמונה.

 

• האתגר
חוק – "כל פרט כפוף לכלל בו הוא נמצא".
אדם מאמין יכול להתגבר על הכול. שהרי יש רק כוח כללי אחד. כל הכוחות האחרים חייבים להיות כפופים לכוח הטבת הבורא השלמה.
האם בתוך נפשנו אנו יכולים להסכים לכך, שלא הענן מוריד את הגשם, אלא כוח הטבת הבורא דרך הענן?
האם אנו יכולים להסכים לכך שכל הקללות ומה שנראה לנו כצרות, לא באו מהמציאות הגשמית או מהאנשים שסביבנו, אלא מהבורא יתברך שהוא הטוב והמטיב?
האם אנו יכולים להאמין, שהאתגרים בחינוך שיש לנו מילדנו, הם כוח הטבת הבורא עבורנו?

 

• סיכום
אז יותר לא נתבלבל.
"יש עוד מלבדו" – מצד החומר.
"אין עוד מלבדו" מצד הכוח (הצורה).
האתגר הוא להאמין בכך שהכול בא מהכוח האחד, מהטבת הבורא.
והכל יחזור לכוח האחד.
שבת שלום מלאה אמונה בע"ה.
הרב אדם סיני

שתף אותנו

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו