סעודת צאת צום גדליהו – תשע"ו

142

סעודת צאת צום גדליה, תשע"ז

אנחנו יושבים בסעודת צאת צום גדליה, וכדאי לדעת למה לכוון את נפשינו בצום זה, גם אם כבר נגמר הצום, ראוי שנבין מה עברנו.6

הנקודה של היום היא נקודת בינה או דעת. יש חלוקה בספרים, כתוב פעם כך ופעם כך. אבל אפשר לומר שזוהי בינה של המדרגה, של השלמת כלים של הנוקבא.

מי זה הנוקבא? זה המלכות. זה האני של האדם. האני של האדם ששורשו היה בראש השנה. בבחינת בכתר. ביום השני היה בחינת חכמה, ביום השלישי – בינה, וכן הלאה עד שמגיע לערב יום הכיפורים, שיגמר כל בניית האני של האדם.

איך בונים את האני של האדם? אני רוצה – משמע אני קיים! דהיינו, כאשר מתגלה לרצון והרגש הרצון שלי שאני יודע שאני רוצה, בזה, מתבטא הקיום שלי כפרט. עכשיו, החלטתי בראש השנה לעשות תיקון לפרט הזה. התיקון בשורשו היה שכתר וחכמה הם שורשים.

הם ב' שורשים. כתר נקרא שורש דשורש, כי זה כמו כתר שנמצא מעל הראש, הוא לא חלק מהאדם. והחכמה היא השורש היותר, שהוא שורש בפועל של האדם. שהוא ביום השני.

ביום השלישי מתחילה מדרגת בינה. למדנו בד' בחינות דאור ישר, (בחלק א' באור פנימי באות נ'), שמדרגת הבינה אומרת: אני רוצה להשפיע. ומתוך כך נוצרת בה איזה שהיא הרגשה של אני משתוקקת-אני רוצה לקבל. זה התחלה של הגילוי של ההשתוקקות. של הרצון לקבל.

היות וזה התחלת הגילוי, יש בה דין מאד גדול. זה פעם ראשונה שאדם מתחיל להרגיש את עצמו, באיזה שהוא דין, אני רוצה לקבל. והמקום הזה של הבינה, זה כמו שאדם נהיה פתאום מודע לכך שהוא קיים. מודע לכך שאני רוצה. פתאום התחיל להתעורר בי איזה-שהוא רגש, ואני מרגיש שאני רוצה. זה מקום של דין מאד קשה.

הדין הזה, לכאורה, בה לבנות אותי, מצד אחד. מצד שני הוא יכול לזרוק אותי לגמרי, מהקשר עם הבורא ית'. אבל תקעתי בשופר, והמלכתי עלי את המלך. נכון. אבל עכשיו מתחיל הדבר המעשי. הדבר המעשי של בניית האני. והיא כמו נקודת ההתחלה, לא בקדושה של בניית האני, אלא בהשתוקקות עצמית. מתחילה היפרדות. מתחילה הרגשת הרצון לקבל. אצל רוב בני האדם, זה מביא לגאווה מאד גדולה. לגאווה – אני יעשה מה שאני רוצה, אף אחד לא יגיד לי מה לעשות.

נקודת הגאווה הזאת הגדולה, היא לא באה תמיד מדבר רע. היא באה מרצון לגלות דבר אמיתי. לגלות מי אני, אבל יחד עם זה, צריכים לזכור שהשלום, יש לו ערך עצום וגדול. ולכן דווקא בנקודה הזאת צריכים להגדיל את מידת השלום ולדעת לא להיכנס למלחמות מיותרות ולא להילחם עם כל העולם במצב הזה, אלא קצת להוריד את הראש, ולדעת שאני גדל, ואני מגלה את עצמי, ואני אגלה את עצמי עד ערב יום הכיפורים, ויחד עם זאת אני עושה תשובה. כי אנחנו בעשרת ימי תשובה, זה הפתח של התשובה.

מהי התשובה? התשובה היא לקבל על עצמי שאני חלק מהכלל. לקבל על עצמי שאני פרט בתוך מסגרת הבורא ית'. שהבורא הוא המלך. ואם אני מתחיל את זה בצום אז אני מקבל על עצמי איזה שהיא התכנסות, איזה שהיא תודעה פנימית שאני אומר: נכון, אני מגלה את עצמי מצד אחד, מצד שני אני גם יודע לוותר על עצמי.

אני לא מוותר לגמרי כי אני בעת הגילוי, אבל יש לי בתודעה גם אפשרות לוותר על הגילוי הזה, כשאני אצטרך. אני כבר בונה את התשובה תוך כדי הגילוי.

יש אנשים שצמים, כך היתה נוהגת סבתי, בכל עשרת ימי תשובה, אבל אנחנו עפ"י האר"י הקדוש דווקא נוהגים לעשות סעודה בכל אחד מעשרת ימי תשובה. ולכן בסעודה הזאת אנחנו צריכים לראות שהיא סעודה עצומה וגדולה, והיא חשובה מאד. והיא חשובה כי היא מתחילה לפתוח לנו את הפתח של הרגשת האני. הרבה פעמים בני אדם שואלים: מהו השער הזה, שאני אפתח לגלות מי אני…

בעשרת ימי תשובה הללו, אנחנו צריכים לעשות איזה שהיא עבודה של הקשבה פנימית עמוקה לראות מה האני שלנו. מה אני רוצה? בלי התניות חברתיות, בלי מסגרות כובלות, מלבד המסגרות המחייבות, שבהן צריך לשמור לא להתפרק, לא להפוך את זה להפקרות, אבל לגלות מי אני. וכאשר אני יכול לגלות מי אני, זה ברכה גדולה. אם אני יעבוד עם האני הזה כדי להגיע לקשר יותר גדול ליחד.

אז נחזור לעניינו. צום גדליה הוא השער של המודעות לגילוי האני. וזה קרה היום, היות וזה בהיסטוריה היהודית, גרם להריגה של גדליהו בן אחיקם, אז חז"ל סיפרו לנו שזה כח של דין חזק מאד, שיכול לגרום לחוסר שלום. ולמלחמות מיותרות. ואנחנו אומרים לעצמנו, בואו לא נכנס למלחמות מיותרות. נבין שכשאנחנו מגדילים את הרצון שלנו, זה יכול להביא למלחמות. אנחנו נשמור על עניין השלום, כי השלום הוא הכלי מחזיק ברכה לישראל.

לכן צריך להיכנס, זה כאילו תרתי דסתרי. היום אנחנו צריכים להחזיק מאד מאד חזק. גם את השלום ברקע, אבל את גילוי האני מאד מאד חזק. עם השלום ברקע. שאנחנו נהיה מסוגלים לעשות את זה יחד, היום, בצום, שאת זה רצינו לחוות בצום, אז נוכל בע"ה בהמשך עשרת ימי תשובה, גם להגדיל את הרצון וגם להגדיל את התשובה ואת שניהם ביחד, שהאכילה דווקא מראה על הגדלת הרצון, וכשנגדיל כך את הרצון, אז נוכל לבוא למקום הראוי האמיתי והנכון, כדי לבוא אל ה' ית' עם רצון גדול, להיות אנשים גדולים, להכיר את עצמינו, להיות מודעים לעצמינו. כשנהיה מודעים לעצמינו, את זה נביא לקדושה.

בע"ה, שעשרת ימי תשובה, יעברו עלינו בתשובה, בהגדלת האני, ביכולת להכיר את עצמינו יותר ויותר, להגדיל את רמת המודעות שלנו עם שליטה עצמית ברורה ומדוייקת להגדלת השלום בעולם, הגדלת השלום בכל רצוננו, בע"ה, נגיע ליום הכיפורים עם רצון גדול לטהרה.

ל ח י י ם