✨יסורי הנפש✨

יסורי הנפש

אוי ערגה נכזבת המבקשת את שלוות הנפש ונחסמת אף מעצמה.
מהרים נישאים ניתן לראות את הזך ביותר, לנשום אוויר צלול של רוח אלוקים, הצחוק לכזב מתגלגל בנפש המביטה ממרום, אולם מבלי מישים רואה האדם עצמו בתוגת שאול תחתיות ואינו מבין את ההופכיות שבנפשו.
ההישארות במישור, ברדידות הנפשית, קשה היא למחפשי אמת, אולם בנקל הנפש החיצונית מתרגלת, אולי אף מתמכרת למצב זה.

העלייה שוב לפסגת ההר הנפשית, לאותו מקום ממנו חצובים כל מאווייך, מפסגת הפסגות ממנה יכול אתה להביט ממעל לכוכביך שלך, נראית כקשה אולי כבלתי אפשרית.


שס"ה מצוות לא תעשה

אין המצוות נועדו ללמד את גופך הגשמי פעולות טכניות כאלו או אחרות. הקליפה מנסה לשבות את לבך ידידי. מצודת פתאים מכינה לך שפחה גנדרנית זו, ומנסה לפתותך בכזב החוויה. צדה היא את נפשך וממכרת אותה לתענוג התהום, ולאחר מכן מרדדת תהום זה למישור הרגילות של חייך הבזויים.

רגיל אתה לחייך הנבזיים, שאף אתה אינך מעריך. את הרגילות בתענוגות הצליחה הקליפה לסגל לנפשך, עד שנדמה לך שאינך יכול בלעדיהם. ההסתכלות לפסגות ההרים נראית לך כפנטזיה חולפת של משובת נעורים, כרגעי קסם שהנך מבקשם ללא הועיל.
שס"ה מצוות לא תעשה מבקשות להרחיק את נפשך מזבובי השוק המבקשים להסיט את נפשך מהראוי ביותר. החיות והתענוג שהנך מקבל מהכזב, מרגיל, משקר, ומשכר את נפשך, עד שהופך אתה עבד לקליפה זו.

כל מה שחש אתה שאינך יכול בלעדיו – קליפה הוא. הרוח מבקשת בחירה. מצוות לא תעשה מגנות עליך מפני העבדות.
ההתמכרות לסגריה, לקפה, לשוקולד, לחברה, לילדיך, לאשתך ועוד… הן סימן ומשל לקליפה לא הכרחית לנפשך.
ניעור כתפיים מבקשת נפשך, חופש מעבדות מבקשת חרותך.

 

החופש

כל היכן שחייב אתה – אינך אתה.
לא נועדת להיות נרמס מהמקרים עצמם המבקשים את נפשך. עלה אל פסגתך באומץ ועוז נפש. הסר מעליך את המשא הכבד של עברך הכובל, את מה שנדמה לך שסיבה הכרחית היא לתופעה הקלוקלת הקיימת בנפשך.
אם חש אתה שאין לך כוח, המצא את הכוח. ואם לא נותרו לך סולמות על ראשך שלך עליך לעלות ובלבד שתמשיך לטפס במעלה ההר.

כף רגלך – הרגילות שבך היא המטשטשת את השביל עליו צריכה להלך נפשך. בעוז נפש התנגד לרגילות מצות אנשים מלומדה זו. המודעות אותה תחווה נפשך תהיה מאור לעינך, כזרקור תאיר היא את השביל במעלה ההר. משובת הנעורים של הטיפוס תחייה את נפשך.
התהום מושך למטה תמיד. אולם כאשר תגיע לפסגת חייך, כאשר תדרוך נפשך על הרמה מכל מאווי הנפש המידיים – הזמניים , אז תביט מהמרום כלא מאמין שהיית בכזב זה.

כל אשר ערגת פסגות בלבו לא יחמוק ממסע נדודים זה. אף אם המדבריות מפרידות בין הכזב לשבילי ההר, ימצא את הכוחות מהלא נודע, כדי להמשיך במסעו. הקרירות הנבטת מהפסגות לא תרתיע אותו. אף אם בנוקשה שבשבילים עליו לצעוד, ישים מנעלים לרגליו וימכור את כל המקרים כולם וימשיך במעלה שביל חייו. מעל הדעת – מעל לראשו שלו על האדם לטפס.

אומץ הלב מתעלה מעל החמלה העצמית הבזויה, המבקשת את ההתפנקות הבלתי נסבלת של מחפשי האשפתות, של חתולי השוק המייללים כל העת על מר גורלם.

לא נועדתי להיות חתול. איני מוכן להתבוסס בביצתי שלי. מבקש אני עוגן באמת ואני מתכוון ליישמו. לא אתן לקליפה למשוך אותי בהנאותיה הכוזבות אל הביצה המעופשת של החיים, לאותה תובענות חיים הרומסת את החופש.

 

הפזמון

כך צריכה נפשך לפזם בינה לבין עצמה.
קח לך ידידי שעת כושר והחלט. אני מתחיל עכשיו לצעוד לעבר מה שאני אמור להיות. אני לא עבד, אני אדם. אני מוותר על ההתמכרויות שבי. אני מתחיל לצעוד היום לחופש לאהבה. אני חוזר להיות אדם.

בברכת ידידות אמת
הרב אדם סיני

שתף אותנו

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו