בואי כלה – בשלח תשע"ז

98

SSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSS

בואי כלה, שבת פרשת בשלח תשע"ז –
"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' כי גאה גאה"
אנחנו רואים שיש גאווה. גאווה היא דבר טוב כאשר יש גאווה בדרכי ה'. אם אדם יודע להיות גאה בדרכי ה' ית', אז הגאות הנפשית שלו עולה על דברים אחרים. כאשר אדם רוצה להתגבר ולבנות אני מושתף עם הבורא, לבנות את השכינה הקדושה, צריך להתגבר על גאוותו.
כך עם ישראל, רואה את גאוות ה' ולומד מה' ית' מהי גאווה אמיתית. ולכן אומרים שירה לה' ית'. אומר הזוהר הקדוש, השירה הזאת היא כמו תפילה. סוג של הודיה לבורא ית'.
שאדם יודע להודות על הטוב שמקבל זה כנגד אותה גאווה.
י'ק' – זה כנגד אבא ואמא עילאין (או"א עילאין)
ו'ק' – נקראים זעיר אנפין (ז"א) ומלכות
כשיש את בחינת י'ק', שאדם זוכה בהם, אז הוא זוכה להתגבר על גאוותו. כי שם או"א עליאין, זה חסדים מכוסים. אמונה שלמה.
כשאדם רוצה לייצר תהליך אמיתי ונכון, כשהוא מכין את עצמו לקראת הפעולה, הוא חייב לפני כן לשים מקום של אמונה שלמה. אם אין לו אמונה שלמה במשהו אחד – בוודאי אחד, הוא בטוח יפול. ואם הוא לא מקבע את האמונה הזאת כדבר שלא יפסד לעולם, הוא יפול.
כך קרה בעולמות העליונים. לאחר השבירה למדו את הלקח ואמרו, כדי לא להשבר שוב, אנחנו חייבים לייצר קרקע שממנה לא זזים יותר. ממנה לא נופלים. זה לא אומר שלא יהיה בעולה ויורד, אבל הירידה אף פעם לא תהיה למקום של שבירה. למקום של חטא. בשביל זה צריך אמונה.
ככה בכל תהליך שאדם מייצר בחייו. הוא צריך לקבע את האמונה. המעבר מים-סוף קיבע את אמונת ישראל בקב"ה. זה קרה אחרי שבעה ימים של יציאת מצרים, אבל אז התקבעה האמונה. זה גם מבטיח את ביאת המשיח ומבטיח את גמר התיקון. כאשר אדם מקבע וודאי ועל פיו הוא הולך. אז זה מקבע את שאר התהליך ואפשר להאמין דרך זה, שאפשר להגיע לסיום.
אבל אם אדם לא יודע לקבע את המקום הזה, הוא גם לא יגיע לבחינת משיח. לכן, בשביעי של פסח אנחנו מאמינים ששם זה התחלת הגאולה, ומבשר לנו על בחינת משיח.
גם שירת הים. כאשר אדם יודע להודות, שהוא עשה את המעבר, בדומה לאברהם אבינו שעבר את הנהר, עבר את ארם נהריים ועשה את המעבר מתפיסה גשמית לתפיסה אמונית, כך עם ישראל. ברגע שעברו את ים-סוף וראו שכל המיצרים טובעים בים-סוף, אולי חוץ מפרעה, אז התקבעה בעם יציאת מיצרים.
לכן, כאשר אנחנו אומרים שירה בכל בוקר, אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו מקבעים בעצמינו את ההודיה השלמה לה' ית', שהוציא אותנו מהתפיסה המיצרית, התפיסה הפרטנית -האנוכית, והביא אותנו למקום אחר.
השבת הזאת, היא הזדמנות שכל אחד יקבע את עצמו כיהודי. כאחד שיצא ממיצרים. כי זה הקיבעון של יציאת מיצרים.
ל ח י י ם