סעודת ראש חודש ניסן – תשע"ז

שיעור שמע:
הורד Mp3

————————————————

ערב טוב, חודש טוב לכולם.
ראש חודש ניסן תשע"ז,
זכינו להתכבד בסעודה לכבוד אלירן זכרו יהיה ברוך. 16 שנים.
אנחנו מודים לרפא ומיכל זאייט שעשו פה את הסעודה וזיכו אותנו גם לדבר וגם לעשות דברים לעילוי נשמתו.
אדם שנקטף על ידי הגויים בגלל שהוא יהודי, נשמתו עולה לגנזי מרומים. עוד שמענו שאלירן היה, איך כינה אותו אבא שלו…, הוא היה אדם שהיה נותן מטובו לכולם ואצלו המצב לא היה קובע. המצב לא קובע זה דבר עצום וגדול.
רק שנה אחת הוא זכה לעשות מצוות אבל נראה שזה הספיק לנשמה כזו גדולה כדי לגמור את תיקונה בעולם הזה, וכמו שאומר הזוהר הקדוש, פרשת שלח לך, כשאדם גומר את תיקונו, אין לו מה לעשות פה יותר. הלימוד הזה הוא לימוד קשה.
הרבי מקרלין היה אצל המגיד ממזריץ, והוא היה נוסע אליו הרבה. בזמנו אמרו שהוא, כת. כל החסידות זה כת אחת. כל הזמן נדנדו לו וכעסו עליו "מה אתה נוסע למקום הזה?" "מה אתה לומד אצל המגיד שאתה לא יכול ללמוד פה?" אמר: "לא-כלום!"
"זה מה שאני לומד מה שאני לומד, אני לומד שאני לא כלום! זה מה שאני מצליח ללמוד אצלו. פה מלמדים אותי שאני החשוב, אבל אם אני לא כלום ומה שחשוב זה מידת ההשפעה שבי, הכלל, הקב"ה, הקשר עם הבורא, זה הדבר החשוב. וזה גם מאפיין מה שסיפרו לנו על אלירן וגם על חודש ניסן.
חודש ניסן הוא מלשון נס. היכולת של האדם להסתכל על הלבנה ולומר היא שמציינת לנו את החודשים, שעל-פיה הולכים עם ישראל, היא מציינת את הראשון לחודשי השנה. את הכח האמוני של האדם שהוא מתחדש כשהוא מסתכל על הלבנה (אומר האדמו"ר מפיאסצנה) הדבר החשוך הזה יש לו ערך בעולם. הבורא ברא את החושך. הוא לא עשה חושך, הוא ברא חושך.
יכול להיות שהבורא ברא דבר לא טוב? יכול להיות שהבורא ברא בריאה שהוא נכשל בה ח"ו? אם הבורא ברא את החושך, החושך טוב. צריך לראות איך מתנהג החושך הזה. אם הוא מתנהג באמונה והוא מתקרב לשמש, והוא מבטל את עצמו לאורו של השמש, אז הוא יכול גם להאיר את הלילה. להאיר את המקום החשוך. כך ליבו של האדם. אם הוא יודע שהוא לא כלום והוא בא רק להאיר את אורו של הבורא ית' בעולם, אז האדם יכול להכיר בעצמו שהוא רק שליח. הוא רק מקום שיכול לבטא את המציאות הא-לוקית בעולם.
כל אדם הוא חושך. כי זה מה שנברא – רצון לקבל. כשאני יודע, ואתה יודע והוא יודע שאנחנו חודשך והחושך הוא חשוב, רק אם הוא בא לבטא דבר גדול ממנו, אז כולנו בנים של הבורא ית' וכולנו אחים ויש לנו אבא אחד וכולנו מאוחים.
פה בעולם הזה באנו לעשות תיקון. התיקון הוא יצירת אמון ביננו לבין הבורא. זה מתחיל באמון ביננו לבין עצמינו. היכולת להגיע לאמון הזה היא מה שאומר האדמו"ר מקרלין, כשהיה עוד בחור, אולי כבר היה נשוי, אבל בצעירותו, אמר: אני לומד כשאני לא כלום.
הלבנה היא לא כלום. לא נותנת כלום מצד עצמה, היא דבר חשוך. כשאני זוכה לאמונה בזכות החודש הזה שזה נס, אז אני צריך להעריך את עצמי כאחד שעשה את שליחותו בעולם.
כתוב יוצר אור ובורא חושך. אם היה רק מסלק את האור ונהיה חושך ,אז היינו מבינים שלתקן את החושך זה להביא חזרה את האור. איך אומרים היוונים? באנו חושך לגרש בידנו אור ואש. כך אומרים היוונים.
ואיך אנחנו אומרים? באנו חושך לגרש בידנו אור חוזר.
בידנו יש את הכוח של האמונה. יש בידנו אמונה. נצחנו את היוונים בכוח האמונה שבנו. נצחנו את החושך שמבקש את האור חזרה אליו. אנחנו לא מבקשים את האור. הרבה דברים חשוכים קורים לנו בחיים שנראים לנו כחושך כאילו סילקו לנו את הואר.
כשנקטף נער, זה נראה לנו כדבר חשוך. אם אנחנו יודעים, כמו שעשו המשפחה הנפלאה, שזכינו לארח היום, אם האדם יודע, איך החושך הזה הוא רק בא לאפשר לייצר אמונה יותר גדולה, כמו שרפא אמר, יש פה קו מפריד. הקו המפריד הזה איפשר לנו לייצר אמונה. החיים שלנו נהיו לכאורה חושך גדול אבל ניצלנו את זה להגדיל את האמונה בבורא עולם. להגדיל את האמונה ביחד בחברים, בכל ישראל אחים. פתאום ראינו שלא לקחו לנו את האור אלא איפשרו לנו להגיע ליותר אמונה.
היכולת שלנו לשבת פה דווקא בסעודת ראש חודש ניסן ודווקא במעמד כזה, לקבל על עצמינו שכל פעם שאנחנו פוגשים בחושך, הוא בא כדי להגביר לנו את האמונה. וזה ראשון חודשי השנה.
בחודש ניסן אנחנו פוגשים במצווה היקרה שלנו של ליל הסדר. בליל הסדר אנחנו עושים מסע רוחני מ-עבדים היינו לפרעה במצרים עד הגאולה השלימה שהוא כל הסדר של הגאולה.
מצרים לכאורה זה דבר עגום. אבל הובטח לאברהם אבינו גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה. אם היה אומר את זה במילים אחרות היה אומר, יהודי יקר אני מבטיח לך: יהיה לך חושך, ואתה צריך להגיד, וואו…באמת?? ויאמן בה'. אם ככה, אם הבורא, אתה תיתן לי חושך, משמע נתת לי הזדמנות להגיע לאמונה. אם ככה צריך לא לבקש את החושך אבל לבקש את האמונה.
לכאורה זה סותר. הבורא ברא את הבריאה להיטיב לנבראיו. איך יכול שנותן לנו חושך? בחושך אתה צריך לעשות עבודה. אני לא כלום. כמה זה קל להגיד וכמה קשה לבצע.
הכוח של בני ישראל שיחד מתאחדים לצאת ממצרים. לקבל את משה, את האמונה, רעיא מהימנא, רועה האמונה, לקבל את האמונה שהוא יוביל אותנו למקום הזה, הוא הכוח שאנחנו יודעים שגם אם אין לי עכשיו את ההרגש השלם אני יוכל לצאת ממצרים בכוח של א-ק-י-ה.
כתוב: סר משה לראות. סר זה 10 פעמים י-ק-ו-ק. אומר לו הקב"ה, אתה יכול לגאול את ישראל ואתה חושב שכשכתוב סר לראות צריכים לעבור 260 שנה, הכוונה היא צריך לעבור עד שאני ארגיש שאני יכול להיגאל. אומר לא. אתה לא צריך להגיע להרגשה. כי י-ק-ו-ק זה ההרגש ההויה. אומר, אתה תלך לזקנים, לעם ישראל ותגיד להם א-ק-י-ה שלחני עליכם. א-ק-י-ה זה שם העתיד. דהיינו, הכוח העתידי. התקווה היא זו שמאפשרת לנו לעשות את התיקון. היכולת שלנו להיות בתקווה לחיות עכשיו את התקווה. לא לקוות שפעם יהיה טוב. לא. זה שעכשיו יש בי תקווה, זה הטוב. אני לא מחכה ולא אומר: עכשיו אני אסבול כדי שאח"כ יהיה טוב. לא ככה. זה על דרך לא נכונה. אני מאד שמח אם יש בי עכשיו תקווה. ואיך אני אקיים את התקווה הזאת? רק ע"י אמונה. על ידי כך שאני יאמין שהחושך הוא דבר טוב, שהחושך הוא לטובתי כי המצב שאני מרגיש עכשיו הוא קובע, ואני צריך ללמד את עצמי להרגיש אמונה שכשיש לי תקווה זה מוציא אותי ממצרים.
היציאה ממצרים היא רק ראש-התחלה של הגאולה. זו יציאה מהעבודה הזרה. בחיפזון צריך לצאת ממצרים. לאחר מכן, לאחר שיצאנו בחיפזון והסכמנו לקבל החלטה אמונית חזקה, אני לא רוצה יותר להיות אדם שרק המצב קובע. אני רוצה להשתמש במצבים כדי להגיע לאמונה ואהבת ה'. ברגע שיצאנו אז יתנו לנו מצבים. ויוליכו אותנו במדבר ויבקשו מאיתנו להיכנס לארץ ישראל ולהילחם במלחמה שנראית לנו אבודה מראש. ונצטרך לעבור בתוך ארץ ישראל מלחמות, ואחר כך יאתגרו אותנו שוב עם א-לוקי הגויים, וגם אותם נצטרך לנפץ, ולבנות בית מקדש, ויחרב לנו בית המקדש ונלחם בהמן הרשע, שוב בכוח אמוני ע"י מרדכי היהודי ושוב נבוא ונבנה את בית המקדש ושוב יחרב בין המקדש ואז אנחנו יוצאים לגלות ארוכה של 2000 שנה.
עכשיו אנחנו נמצאים בשלהי משיח ממש. חזרנו למקום של ארץ ישראל, ואנחנו מנסים להקים עם. להקים עוד פעם יישות של יהודים שרוצים ללכת בדרך ה'. התגלה לנו הזוהר הקדוש, התגלתה לנו פנימיות התורה. זה המקום לחזור ולהתאחד.
חיצוניות לא מאחדת. פנימיות מאחדת. המצבים שקורים לנו שהם מצבים חיצוניים הם צריכים לאפשר לנו להשתמש בכוח שיש בכל יהודי ויהודי שיצא ממצרים. להיכנס לנקודה הפנימית ולבוא לנקודה האחדותית.
כשנשתמש במצבים באופן הזה אז נוכל לומר שאנחנו לא כלום. ואם לזה נגיע ולזה נכוון בחודש ניסן: אני מצד עצמי אני כמו אבן. כמו הלבנה שמצד עצמה חשוכה אבל החושך הזה יהיה דבר עצום וגדול אם אני אשתדל. כל אחד במשהו – להאיר את כוחו של הבורא ית' בעולם. כוחו של הבורא ית' זה התפשטות, אהבה, נתינה. כמו שסיפר לנו הרב רפא זאייט על אלירן ז"ל. אם אנחנו נאמין בזה ונכוון לזה אני לא כלום, זה נוכל ללמוד מהדברים הללו.
בע"ה, שיעלו הדברים לזכותו של אלירן בן מיכל ותהייה נפשו צרורה בצרור החיים ותהייה מנוחתו עדן.

שתף אותנו

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו