בואי כלה – נשא תשע"ז

94

 
פרשת נשא, בואי כלה, תשע"ז
 
אנחנו פוגשים בפרשה הזאת בהרבה נושאים. פרשה שמגיעה תמיד אחרי חג השבועות, אחרי שהיה חג מתן תורה והתפעמנו מאד מכל הבחינה הפנימית של כל אחד ואחד מקבלת התורה. כמה שיכול היה לקבל את התורה ולהתחבר לסודות הגדולים. אנחנו רואים פה כמה נשואים שהם מאד חשובים בפרשה. גם פרשה של אישה סוטה וגם פרשה של נזיר וגם פרשה של נדרים.
לכן, אדם צריך לראות איך הוא בודק את עצמו כאשר הוא רוצה לבדוק האם הוא אישה סוטה.
עם ישראל, והוא פרט בתוך עם ישראל, מאורס לקב"ה, הוא צריך לבדוק את עצמו. האם הוא סוטה? האם הוא הולך לעבוד עבודה זרה? האם הוא יוצא מרשת של התפיסה של הקב"ה? כיצד בודקים אותו. על ידי המים, על ידי התורה.
 
כאשר התורה מנפחת את ביטנו, דהיינו את הרצון לקבל שלו, זאת תפיסת התורה שלו, אז ברור שהוא יוצא מן המחנה, הוא מת. הוא מת  כי כל התפיסה שלו היא  לא בדבקות עם ה', ומי שלא דבוק בה' הוא מת. לעומת זאת, אם הוא נבדק ורואים שכל כולו לה', אז דווקא הוא מוליד הבנות של השפעה, של קדושה.
צריך שלא להגיע לבדיקה הזאת. אבל אם בן-אדם מגיע לבדיקה הזאת זה, אחרי שהיתה התראה. אחרי שבעלה, הקב"ה ע"י נביאיו הקדושים, התרא בנו, ורק אז אם אנחנו לא בודקים את עצמינו כראוי ולא מזיזים את עצמינו, ואם יש עדים כי נסתרה עם משהו, עם עבודה  אחרת, אז צריך לבדוק אותה.
בני אדם לא רוצים להיות נבדקים. הם רוצים חופש. אבל התורה בודקת אותם. אנחנו רוצים או לא רוצים. האדם חש את זה בקשר שלו לאמת. כמה אמת מרגיזה אותו, כמה  הוא אוהב אותה כשהוא שומע? כמה הוא אוהב את הביקורת, כמה הביקורת מסיטה אותו מהדרך?
 
עוד צריך לראות על נזיר, שנזיר כאשר נודר נזירות לה', סתם נזירות, 30 יום, חודש, צריך לראות איזה חידוש בעצמו. כל מה שקשור לחכמה, ליין, הוא צריך להסכים בנפשו שהוא לא מקבל מזה מאומה. לכן, הוא צריך להיזהר לא להיטמא לשום דבר שיש בו רצון לקבל או טומאת מת, חוץ מקרוביו, אדם צריך זהירות מאד-מאד גדולה. כשהוא לוקח על עצמו נזירות, לוקח על עצמו החלטה, אז טוב שתהיה לפחות 30 יום ובהחלטה  הזאת הוא צריך לעמוד.
מה שכתוב שאסור לשתות יין, הכוונה: יין נקרא ו"ק דחכמה, אותו כח של תענוג שאנחנו מקבלים שמותר לקבל בקדושה. דווקא אומר, אני לא אקבל כלום כי אני צריך להכין את  עצמי לעבודת ה' אמיתית.
שתי נקודות אלה חשובות מאד בנפש האדם. אם אדם יוכל לעמוד בהן אז יוכל ללכת בדרך של קדושה.
כאשר אדם סוטה מדרך האמת, אז ממילא כל העוונות שלו משתבשים. את התורה כמו שראינו אפשר לקבל רק כאשר עם ישראל מאוחד.
בזוהר הקדוש גמרנו את פרשת כי תשא והתחלנו פרשת ויקהל. שם אנחנו רואים שאומר רבי שמעון שמשה רבינו, דבר ראשון כשירד מההר וראה את חטא העגל הוא הכיר את העם אבל בלי הערב רב. רק את עם בני ישראל. לפני כן הכיר את כולם. אח"כ הוא הבין וראה שצריך איזה-שהוא כח של יחד. אחרי הכח של היחד הזה אז יכול עוד פעם לשכן את העם.
ככה אדם צריך גם לראות את עצמו. אם הוא אוסף את הכוחות הראויים לעשות את עבודת ה' כאשר הוא  בעצמו מרגיש שהוא סטה כמו בחטא העגל צריך לחזור  לקבל את התורה אבל לא בכל רצונותיו אלא באותם רצונות שבהם יכול להתקבץ יחד בתוך נפשו ואיתם ללכת בדרך תורה. ואם אחרים רוצים דבר אחר זה עניינם שלהם, שישם אותם בצד בינתיים עד שיהיה מספיק כח לצרף גם אותם לדרך ה'.
 
ל ח י י ם