בואי כלה – בהעלותך תשע"ז

133


בואי כלה-שבת, פרשת שלח לך, תשע"ז
אומרת לנו התורה, כך כתוב, "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען". רש"י אומר: פרשת מרגלים נסמכה, פרשת בהעלותך, בגלל שהם לא למדו מלשון הרע, וגם דיברו הם, הוציאו דיבה על הארץ לא למדו ממירים. כדי להראות שהם לא למדו.
אני לא הבנתי מאיפה מצא שזה פרשת המרגלים. איפה כתוב מרגלים בפרשה? מי בכלל המציא את זה שהם היו מרגלים? הם היו תיירים. כתוב: שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען. כל משך הפרשה כתוב ויתורו. שאלה ראשונה…
שאלה שניה: כתוב "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען". מה זה "לך"? המפרשים מתלבטים בעניין "שלח לך"  שמשה שלח בעצמו, שה' לא ציווה עליו, אבל ה' אמר לו בפירוש שלח לך אנשים.
מצד אחד מצווה עליו ואח"כ אומר המדרש והמפרשים שמשה שלח מעצמו. שבעצם ה' לא אמר לו.
מה הוא גם שיהושע שלח 2 מרגלים. הוא שולח מכל השבטים?
ועוד כהנה שאלות מאד מרוכבות על הפרשה הזאת.
אלא אנחנו ראינו שהמרגלים האלה הם לא באמת היו מרגלים. אלא עוד ראה על יוסף הצדיק בפרשת מקץ פרק מב' פסו' ח' "ויכר יוסף את אחיו והם לא יכירו ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם. ויאמר אליהם מרגלים אתם. לראות את ערוות הארץ באתם".
ומה אמר לו הקב"ה? שלח לך אנשים ויתורו את הארץ. מה זה  ויתורו? שיחפשו את היתר דביקות! למה אתם הולכים לראות את ערוות הארץ? ערוות הארץ זה הרצון לקבל. אתם הולכים לראות את ההשתוקקות בארץ שבה אתם לא תוכלו לעמוד? תלכו לחפש את היתר דביקות. זה מה שאתם צריכים לחפש, וכל הפרשה שולח אותם ליתר דביקות.
מהו ששלח 12? אלא אומר "המאור והשמש" כתוב: ואלה שמותם וישלח אותם משה "איש אחד איש אחד למטה אבותיו, תשלחו–כול, נשיא בהם".
וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה'. כולם אנשים, ראשי בני ישראל הם.
מי היו האנשים האלה?
יש מחלוקת במפרשים: האם היו צדיקים  או היו רשעים?
אז יש כל מני דעות לכאן ולכאן. רצו שמשה לא ימות, לכן אם  יצטרכו להכנס מיד לארץ, אז משה לא יכנס לארץ ויצטרך למות. רצו שהוא יישאר  עוד 40 שנה ועוד כל מיני פירושים. אלא אומר "המאור ושמש" עפ"י מה שכתוב באר"י הקדוש, שכל אדם מצד הכח שלו עצמו הוא לא יכול להתגבר על יצר הרע. הוא לא מביא את זה אבל אני מוסיף  כמו שכתוב במסכת קידושין בדף ל' אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו.
אומר לכל שבט יש כח של כלל השבט. וכלל השבט הוא אותו מטה אבותיו, הנשיא שבהם. לכן כתוב איש איש שהוא שולח גם את העיבור של הנשמה של כל אחד מהבחינות של אלה שהוא  שלח. אבל העיבור הזה יכול להיות רק בבחירה. אם האדם בוחר בעיבור נשמת הצדיק אז יש לו את הכח בבחינת  – טובים השניים מן האחד, כי לבד הוא  לא יכול. אם יש לו את נשמת הכלל אז הוא יכול. הנשמה הפרטית של האדם לא יכולה  להתגבר על היצר הרע. לכן, אם אתם הולכים לתור את הארץ ולחפש את היתר דביקות, אז אתם צריכים לחפש את זה עם הכח של עיבור נשמה שתהיה בכם מצד הכלל שבנשמות.
בזה עשה תיקון משה רבינו.
למה 12, למה לא 2 למה עשרה למה לא 2? למה מרגלים או בבחינת ויתורו?
אלא הקב"ה אמר לו שלח ויתורו-מיעוט רבים שניים. שהיה צריך לשלוח שניים. הוא מעצמו שלח עוד מרגלים. אבל  אם ישלח רק שניים אלה יכולים לעשות את כל העבודה. שהשניים האלה שהם יהושע בן-נון וכלב בן-יפונה, הם הצליחו לקבל את העיבור, (זו גם הסיבה שהוא אומר בבחינת מנשה) הם הצליחו לעשות את העבודה של התבטלות ואהבת חברים. לכן, כלב בן-יפונה הולך ולא כולם הלכו. כתוב בלשון יחיד שהוא לבדו הלך לקברות אבות. לחברון. שם היה חיבור אהבת חברים. מצד זה, אפשר להתגבר אבל כאשר הולכים עם כל הרצונות והם בבחינת מרגלים, מרגלים  זה מלשון רגליים. רגליים זה מקום הזיווג, מקום הערווה של האדם. זה גם המקום שבגללו היתה שבירת הכלים בבחינת  שליש תחתון ונצח, שליש תחתון ד'הוד. למדנו, בדף היומי בתע"ס בחלק ט' חוק-שכל החסרונות נמצאים בתחתון. כאשר החסרונות נמצאים בתחתון אז צריך לרדת  לתחתון כדי לקחת אותם, וזה העניין של מרגלים.
כשאתה יורד לתחתון: אתה הצריך לקחת את החסרונות אז אתה צריך  להיזהר. אתה צריך לדעת למה נשלחת. נשלחת רק לקחת את החסרונות ולעשות מהם יתר דביקות. האם ירדת בשביל לבוא אל הכלל או ירדת רק בשביל אותם חסרונות. כשירדו למצרים הם נזהרו. הם שמרו על שמם, לשונם ומלבושם, ר"ת של"ם, כדי לשמור על עצמם בבחינת אמונה, כי אם אתה יורד ורואה השתוקקות כל כך גדולה: בני ענקים, שאתה רואה רצונות כל כך עצומים אז אתה לא מוצא יתר דביקות.
באיזה תנאי אתה מוצא את הצורה של היתר דביקות? רק אם יש לך ביטחון בה'. רק אם אתה מעובר בנשמת צדיק. רק אם יש לך את הכח של הכלל, לבד אי אפשר.
משה רבינו, רואים את זה פעם אחר פעם, שהוא רוצה לתקן את כל אומות העולם. לכן, הוא שולח לא רק שני מרגלים אלא יותר. הוא קיווה שהם יתכללו בכוח הזה של העיבור של הנשמה של השבט. יהושע לא היה צריך. היתה לו תוספת של י' של התבטלות. כלב בן-יפונה התעבר בכוחו של יהודה, שיהודה ב"ויגש" עשה את התיקון בקשר שלו ליוסף.
אנחנו רואים בפרשה שהמרגלים האלה, כבר יוסף אמר להם, זה הגלגול של אותם האחים, אח"כ בעשרת הרוגי מלכות, האחדות של כולם היא יחד היתה יכולה לגבור, אבל ברגע שהם לא מאוחדים ולחפש את היתר דביקות, את האהבה את היחד, אי-אפשר להגיע.
אבל, יש דרך להגיע. הם רצו להילחם בעמלק, אומר להם: אתם לא יכולים להילחם בעמלק. אח"כ מספר לנו על עולות, זבחים שצריך לעלות. עוד הפרשה מספרת על איש מקושש עצים, ועל פרשת ציצית.
מקושש עצים אומר הזוהר הקדוש "מקיש מעץ לעץ", מקיש מעץ החיים לעץ הדעת. כאילו אפשר לפעול את אותו תענוג מעץ הדעת כמו שפעלתי מעץ החיים, הוא  אומר לנו אי-אפשר לפעול באופן הזה. אי-אפשר לפעול באופן הזה, אי-אפשר להקיש כך ממקום למקום.
ציצית, לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם, לא תתורו – לא תקבלו את הצורה הזאת של לבבכם,  ועינכם אתם. מכיוון שהיא צורה של בעמל מנת לקבל. אתם צריכים צורה של בעל מנת להשפיע.
הציצית שומרת עלינו, במיוחד פתיל התכלת. הוא גם אומר שאם אין פתיל תכלת אסור לשים משהו במקומו. אבל אם מסתכלים על הציצית אז היא מזכירה לנו את מצוות ה'.
יש עוד הרבה ניואנסים קטנים שנראה במשך השבת, הכל מכוון לנקודה הזאת. איך? אדם צריך ללמוד לחפש, כשהוא מחפש ומגלה את אהבתו הפרטית, אפילו שזו רוחניות, זה החטא. צריך לחפש את הדבר הנכון וכשמחפשים את הדבר הנכון, כמו כלב ויהושע, לא חוששים ואומרים אי-אפשר להיכנס לארץ, אי-אפשר להיכנס ללב של אהבה, השפעה, של יחד. אומרים: לא, זה קשה.
זה לא קשה רק צריך לסמוך על ה'. זה אפשרי. זה מעל יכולתנו אבל אם ביטחוננו בה' אז אפשר. מי שמוותר בלב על אותה מטרה שאיתה הוא התחיל ויצאתם ממצרים, מה אתם אומרים, ניתן ראש נשוב לפשטות? ניתן ראש נשוב ללבד? זה מה שעם ישראל אומרים. על זה הם נענשו קשות.
איך? מה הם לא שמעו למשה רבינו? לא סמכו על משה רבינו?
שאלות גדולות אבל זה בא ללמדנו, להיות דבוקים במטרה, וגם כשרואים כאלה ענקים "ארץ אוכלת יושביה" אותנו לא תאכל. שם נמצאים הרצונות הגדולים. כח של יתר דביקות צריכים ללכת לתור, לחפש איך מוצאים את היתר דביקות. אפשר להשיג את זה בהתבטלות ואהבת חברים.
ל ח י י ם