המלחמה על פי הזוהר הקדוש

קפסולת זמן: מאמר הרב על המלחמה לפני מעל עשר שנים

"למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך"

אחי ואחיותיי בית ישראל, בימים אלו, אנו עומדים בפני מערכה לא פשוטה, ונדרשתי אף אני, לומר דברי בעניין נשגב זה, הפוקד את שערי נפשנו.

טרם אשא את דברי, אבקש לומר, שאיני מדבר חס ושלום רק למי שקרוי בפי ההמון דתי ואו למי שקרוי חילוני, למי שקרוי עשיר, או עני, לתושב הצפון או לתושב הדרום, למשכיל או לנבער מדעת.

אני מדבר אל כל מי שאוזן בנפשו, ואינו מסוגל עוד להסכים למתרחש בליבו, לנפסדות שאינה יודעת גבול, לזו המקבעת את הנפש לחוסר אושר מתמיד והסתפקות בכאוס הכללי, הפוקד את החברה האנושית.

אני מדבר אליכם, אחיי ואחיותיי, לא מרום לבבי ולא גובה מעלתי. אלא אני אחד מכם להטות שכם למעמסה הכבדה, אך האפשרית, הרובצת על כתפינו.  בשמחה עלינו לעשותה. מבלי להניד עפעף, עלינו להכניסה למסגרת חיינו, מה גם שאין לנו שום ברירה אחרת.

פונה אני אליכם מתוך הכרתי בעוצמה הנפשית, שיש לנו עם ישראל צאן מרעיתו של ה' יתברך. בכמה אהבה מנסה ה' יתברך לקרב אותנו אליו.

כותב הזהר הקדוש (זהר והסולם וארא אות רג')  "ועתידים בני ישמעאל לשלוט על ארץ הקדושה זמן הרבה, בשעה שהיא ריקה מכל, כמו שהמילה שלהם היא ריקה בלי שלמות והם יעקבו את בני ישראל לשוב למקומם, עד שישלם הזכות של בני ישמעאל."

הנה אנו רואים, שהזוהר הקדוש לפני כאלפיים שנה ידע באופן מדויק , שהגלות תערך זמן מרובה, שהארץ תהיה ריקה, שישלטו בה בני ישמעאל וכן שיחזרו אליה בני ישראל, בני ישמעאל יעקבו את בני ישראל ליישב בה.

איך ידע את זה הזוהר לפני אלפיים שנה?

האם הזהר בה לספר לנו עתידות? האם בא ללמד אותנו גשמיות?

 

תשאלו, מה יהיה בעתיד? כותב הזהר בהמשך באות ר"ד "ועתידים בני ישמעאל לעורר מלחמות גדולות בעולם, ויתאספו בני אדום עליהם, ויערכו עמהם מלחמה אחת על המים ואחת על היבשה ואחת סמוך לירושלים וימשלו אלו על אלו."

הנה גם לכאורה נבואה לעתיד. לכל אותם, שאומרים חכמים לאחר מעשה.

ישנם עוד הרבה ציטוטים, אף יותר מדויקים, שנביאם בהמשך. אך טרם נמשיך בהבנה של המתרחש, אבקש להבהיר את ההתייחסות הנכונה, שצריכה להיות ללימוד הזוהר הקדוש, וכן לכל שאר כתבי הקבלה.

הזוהר אינו מדבר על גשמיות.

 

הזוהר מדבר על רוחניות, על פנימיות האדם.

האדם אינו גשמיות. האדם הוא רוחניות. כל מה שאנו רואים מבחינה גשמית אינו בא, אלא לשרת את האדם, כדי לפתח אותו מבחינה רוחנית. על האדם לפעול בתודעה הגשמית שלו, כדי לשכלל את הצד הרוחני שלו.

לדוגמא, אם אתה נותן מתנה לאשתך, דהיינו עשית פעולה גשמית, התמורה חייבת להיות פנימית. אתה חייב להשתנות ביחס הנפשי שלך לאשתך. מצד אחד אתה חייב את הפעולה הגשמית, שתהיה מבחינה חיצונית, מצד שני את התמורה אתה צריך לבקש בפנימיותך.

אם תספר לאשתך, שאתה לא אוהב אותה, או שאתה רוצה להחליף את אהבתך אותה, בכך שתיתן לה הרבה מתנות, ודאי, שאשתך לא תסכים לכך. מדוע?

היות שביחסים אלו, הטבעיים ברור לנו הדבר מעל לכל ספק, שאת התמורה צריך להשיג בפנמיות.

 

אם יאמרו לך, שקונים עוד הרבה טנקים, ועוד הרבה מטוסים, והורגים עוד הרבה ערבים, האם הגענו למטרה?

היכן נמצאת המטרה?

נכון, בפנמיות.

 

הנצחון במלחמה הוא הגעה לשלום עם האויב

לכל הטועים בנפשם, שאפשר להשיג תמורה רק על ידי פעולה חיצונית טוב לראות את דברי בעל הסולם בעניין זה "והתגברו הדעת הזה הוא ענין התפשטות מלכות המשיח אל כל האומות ולאפוקי (להוציא) מהמון עם גסי החומר שלהיות דמיונם דבוק בשלמות כוח האגרוף, ועל כן נחקק בדמיונם ענין התפשטות מלכות ישראל על האומות, אך ורק במין שליטה הנוהג מגופות על גופות, ליטול שכרם משלם לגאווה גדולה , להתגאות על כל בני חלד, ומה אעשה להם אם כבר חז"ל דחו כל אותם, וכמותם מקהל ה' באומרם כל המתגאה אומר הקדוש ברוך הוא אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד."

אלו אותם אנשים שמבקשים להביא מתנות לנשותיהם בלי לשנות את לבבם.

הניצחון במלחמה עם הערבים הוא בהגעה איתם לשלום. השלום אינו דבר חיצוני. השלום הוא מהמילה שלמות. אין שלמות בחיצוניות.

חיצוניות מהמילה חצי. רק בפנימיות אפשר להגיע לשלמות. טנקים ומטוסים ופצצות לא גורמים לשלמות פנימית. וכאמור בחיצוניות אין שלמות.

לנצח את האויב, אין זה אומר להביסו אלא להגיע עימו לשלמות. השלמות היא, כאשר כל אחד מקיים את תפקידו בישות האנושית הכללית.

האם אני מציע להפסיק להילחם מבחינה גשמית? התשובה היא לא. אך אני מציע ללמוד איך להשתמש במלחמה לשינוי פנימי בתוכנו.

 

איך נדע לשנות את פנימיותנו?

זה מה שבא ללמד אותנו הזוהר הקדוש. הגשמיות מהווה סימן לשינוי הפנימי, שצריך לעשות. הגשמיות היא סימן ולא סיבה. על כן הדברים הכתובים בזוהר לא בהכרח יופיעו מבחינה גשמית. חלקם וודאי יופיעו, כדי לתת לנו סימן לשינוי הפנימי. אך את השינוי הפנימי נצטרך לבצע על ידי עבודה בפנימיותנו.

 

הבורא מדבר אליך, אלינו

אני מצטער לאכזב, את כל מי שרצה לראות פה תמורה לתאוותו הגשמית. אני מודע לכך, שמה שהאדם מחפש הוא, לשמוע מה יהיה בעתיד מבחינה גשמית. לא כדאי לנו את זאת לבקש. עלינו לחפש במלוא עוצמתנו האנושית את ההוראות לשינוי הפנימי, שצריך להיעשות. הן כיחידים והן כעם.

המלחמה הגשמית היא סימן ולא סיבה. הבורא מסמן לנו את השינוי הפנימי, שאנו צריכים לעשות כעם.

הציונות הגשמית סיימה את רוב תפקידה. תפקיד חשוב היה לה בייצוב סביבת הפעולה של העם היהודי. לעם היהודי תפקיד אנושי במסגרת כלל אנושית. הקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו, שנגדיר מהו העם היהודי מבחינה פנימית.

המלחמה תכריח אותנו להגדיר את עצמנו באופן רעיוני מחוץ למסגרת גשמית. העם היהודי אינו היסטוריה גשמית. ברוחניות אין עבר ועתיד. יש סיבה ותוצאה.

 

אתה אינך יהודי, בגלל שנולדת לאם יהודיה

לא. לא התבלבלתי. הרעיון הוא רעיון אחד לכל אורך הדרך. הגשמיות היא רק סימן ולא סיבה.

העם היהודי הוא לא מייצג גשמי. כפי שהאדם הוא אינו גשמיות, כך גם העם היהודי אינו גשמיות.

מי שנולד לאם יהודייה, סימן שהוא יהודי. סיבת היות האדם יהודי היא, כי נשמתו היא נשמה יהודית.

ישנם סימנים מובהקים שנתנו לנו חז"ל. אחד מהם הוא שמי שנולד לאם יהודיה, סימן שהוא יהודי, דהיינו שיש לו נשמה של יהודי. אך לא בגלל, שהוא נולד לאם יהודיה הוא יהודי.

 

מי שמבקש להיות בארץ ישראל הגשמית בגלל סיבות היסטוריות, אין לו על מה להתבסס.

אומר רש"י הקדוש בפירושו לתורה באות א' "ומה הטעם פתח בבראשית? משום כוח מעכשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל, ליסטים אתה שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא. הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו."

הרי שמבחינה היסטורית ישבו פה גויים לפנינו. אם זה שכבשנו אותם, סימן הוא, שהקדוש ברוך הוא נתנה לנו, אז אם הערבים כבשו אותנו יאמרו הם ח"ו, ברצונו נטלה משבעת גויים ונתנה לכם, ברצונו נטלה מכם ונתנה לנו.

אם נאמר, אבותינו גרו כאן ואת ילדנו גידלנו כאן, האם זה מקנה לנו זכות כל שהיא על הארץ? האם מי שגר לפני עשר שנים בבאר שבע יש לו זכות עולמית על באר שבע? האם אינו יכול לעבור לגור בתל אביב?

כל הטענות הגשמיות ההיסטוריות, הם מגוחכות ואינם נותנות מענה, על כן הגויים לעולם לא יקבלו טענות אלו מאיתנו.

 

טענתנו חייבת להיות רוחנית. שם הפיתרון למלחמה זאת. מלחמה זו היא מלחמה של דתות לא של מקומות גשמיים. המקום הגשמי מהווה רק סביבה לפעולה רוחנית. אם נקיים את הפעולה הרוחנית הראויה נוכל להגיע לשלום. כשלב ראשון אנו צריכים להגדיר את היותנו עם דרך התכלית הרוחנית אליה שואף עמנו. מהיכן הוא בא ולאן הוא הולך העם היהודי.

מי אשם בכל זה?

כל מי שמתנהג כך, שהגשמיות היא סיבה ולא סימן. היא מקום תכלית הפעולה ולא רק אמצעי לתוצאה רוחנית. זה כולל את הדתיים שמבקשים רק את הפעולה החיצונית ללא הכוונה הפנימית שעליהם אומר הזוהר הקדוש תולדות קכ"ה "כי כל מי שעוסק בתורה ואינו משתדל לשמה טוב לא שלא היה נברא."

זה כולל את כל המדענים למיניהם שמתייחסים לעולם, כאילו הוא חומריות בלבד, גשמיות בלבד. בחושבם שאם יחקרו דיים, יגיעו לתשובה כל שהיא.

כל מי שמסתכל על המציאות הגשמית כאילו היא קיימת ללא הפנימיות, בוגד באמת והאמת מחזירה לו אפיים. לא, אין אני מנסה להפחיד אתכם, אלא על דרך משל נאמרת אמרה זו. ראוי להבין, שהאמת חזקה מאיתנו ואמירתה הברורה, היא השתנו מבחינה פנימית.

האיסלם מכריח את העם שלנו להתאחד, אך ההתאחדות חייבת להיות סביב פנימיות התורה. לא צריך לפחד מהמילה תורה. התורה הינה הוראת דרך, איך לתקן את האדם, כך שיכין כלי ראוי לקבל את הטבת הבורא, הן כיחיד והן כעם.

 

מה עלינו לעשות?

אנו מחויבים ללמוד את פנימיות העולם. את פנימיות נפש האדם.

את מה שנכיר כנכון עלינו לפעול, ללא התחשבות מיותרת בקשיים הגופניים, הנובעים מפעולות אלו. תורת הקבלה נותנת לנו להבין בדיוק איך בנויה נפש האדם. בה עלינו להתעסק כעם. שם מצויות התשובות, כיצד להתנהג מבחינה פנימית. מלמדת אותנו הקבלה את תורת כוונת הפעולה ולא רק את הפעולה עצמה.

הזוהר נותן לנו סימנים למציאות העכשווית בנפש האדם. כפי שמופיעים בזוהר בהסולם בפרשת וירא אותיות תע"ו – תפ"ג "אבל מקרא זה נאמר על גלות ישראל, כי כשהם בגלות בשעה, שהיו נפקדים מהגלות יהיו נפקדים בסוד הו'. שהוא באלף השישי"…

"ומשום זה תמשך נא שני הפקידה, שש שנים ומחצה משישים שנה עד ס"ו ומחצה"

זמן הפקידה הוא כמו זמן הריון. זמן ההכנה למציאות, שצריכה להתגלות. הזמן הזה בזוהר מוגדר משנת שישים שנה למאה, ואם ידובר על המאה שלנו מ – תש"ס עד תשס"ו ומחצה. שימו לב לסימן שיש לנו במציאות הגשמית, סימן אמרתי ולא סיבה. בשנת תש"ס נמסרה לבנון והתחיל זמן ההכנה – הפקידה, של ההכנה של חיזבאלה למלחמה במשך שש שנים ומחצה. בדיוק באמצע תשס"ו עולה החמאס לשלטון. זהו בדיוק התחלת זמן הזכירה, כפי הכתוב בזוהר.

"בשישים ושש שנים יתגלה מלך המשיח בארץ הגליל, והוא משיח בין יוסף ועל כן מקום גילוי שלו ארץ הגליל, שהוא נחלת יוסף. וכאשר כוכב שבצד מזרח יבלע שבע כוכבים שבצד צפון, ושלהבת אש שחור תהיה תלויה ברקיע שישים ימים, ומלחמות בעולם יתעוררו על צד צפון, וב' מלכים יפלו באלו המלחמות."

לפי מה שנאמר צריך להתגלות בתקופה זו מלך המשיח בן יוסף. על זאת אומר שוב, יתכן שתהיה מציאות גשמית כזאת, אך יתכן שגם לא, אך מציאות נפשית כזאת, ודאי צריכה להיות קיימת. על כן עלינו להבין ולדעת מהו משיח בין יוסף.

משיח בין יוסף הוא אותו אחד, שעורך את המלחמה על צורת הרצון להשפיע שבאדם, שהשפעה תהיה בעל מנת להשפיע ולא בעל מנת לקבל. שאני לא ארצה להשפיע, כי זה כיף להשפיע, אלא כי זו האמת. כי זה תפקידי כאדם.

משיח בן יוסף מכריח את האדם למלחמה פנימית בתוכו להגיע לאהבת הזולת. מהווה הוא הכנה לאהבה שלמה שתבוא בעזרת ה' ב – תשע"ג (לא בהכרח זמן גשמי) על ידי משיח בן דוד.

"תיקון ג' הוא מע"ג שנים עד מאה שנים, שאז יתוקן קו אמצעי שבה, ואז כן יתגלה משיח בן דוד, שהוא המתקן מצד קו האמצעי."

משיח בן דוד הינו גדלות ההשגה. דהיינו היכולת להגיע לאחדות בתוך עם ישראל, ולהיות אור לגויים.

 

ירושלים היא בין לאומית

ירושלים אינה נחלה פרטית של עם ישראל. ירושלים מהמילה שלמות. היא חייבת לשמש מרכז רוחני כלל אנושי. אומנם לעם ישראל יש תפקיד מרכזי בשלמות האנושית, אך הערבות ההדדית לאהבת אמת מונחת על האנושות כולה, כפי שמביא בעל הסולם במאמר הערבות אות י"ט "ורבי אלעזר בנו של רשב"י מפליג עוד יותר בדבר הערבות, ולא די לו שכל ישראל ערבים זה לזה אלא כל העולם נכנסים בדבר הערבות."

 

סיכום:

העם היהודי צריך להוביל את המערכה. את העבודה הנפשית של יציאה מאהבה עצמית. זה תפקידו הכלל אנושי של העם היהודי. לשם אנו צריכים להוביל את עצמנו ואת העולם כולו. זאת ניתן לעשות רק על ידי לימוד פנימיות התורה, דהיינו תורת הקבלה בפנימיותה.

נזק גדול גורמים כל אותם הקוראים לעצמם מקובלים,  שמלמדים את תורת הקבלה, כדי להשיג תמורות גשמיות. הגשמיות באה לשרת את הרוחניות ולא הרוחניות את הגשמיות.

הם אלו, שמביאים צרות גדולות על עם ישראל. יש להתרחק מהם כמטחווי אש. וסימן לכם הוא, שמי שמגדיר את הקבלה כמדע, מבקש הוא להפוך את הקבלה לפרט, כפי המדע החיצוני ולא לכלל שהוא אמונה, שהוא אהבה.

ההגעה לאהבה הכלל אנושית לבורא יתברך וכן בין כל חברי האנושות, היא תפקידנו. מתבטאת ומסתכמת היא בדברי רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה."

הכולל כל התורה כולה.

באהבת אמת הרב אדם סיני.

שתף אותנו

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו