ההכנה ליציאה ממצרים

135

ההכנה ליציאה ממצרים

בפרשת השבוע, אנו רואים את ג' המכות האחרונות. מכה בגימטרייה שם אדנות (א-ד-נ-י) , שזה צד הדין, שדרכו מנהיג הקב"ה את הרשעים. כאשר אדם מתנהג כרשע, אז ההנהגה כלפיו מלמעלה היא דרך ייסורים. צד היהודי, לעומתו, לא סובל מאותם דברים. במכת חושך ליהודים היה אור, ולמצרים היה חושך. במכת בכורות, בכורות של מצרים מתים, בכורות של ישראל לא מתים.

למה האפליה הזו?

צריך לדעת שהכול מדובר בגוף אחד. צריך לומר שיש צד לאדם שנפגם מהמצבים, ויש צד שלא נפגם . לא שינו את המציאות שלא יהיה חושך לעם ישראל. יש חושך, רק לעם לישראל זה היה אור.

מה הכוונה שהחושך לישראל הוא אור?

הכוונה היא שהרצון, ההשתוקקות הופכת להיות אור. כי ההשתוקקות בטבעה זה חושך, בן אדם רעב, זה חושך או אור? אם הוא אוכל למען שמו יתברך, אז זה לא חושך, זה אור. דהיינו, אצל המצרי, ההשתוקקות היא חושך, כי המצרים לא יכלו לקבל את האור. לעומת זאת, ההשתוקקות של היהודי היא אור. למה? כי הוא משתמש בהשתוקקות למען התחברות עם ה' יתברך.

כשמסופר בתורה על מכת חושך, לא מדובר על אור גשמי, שהיה חסר להם פלורוסנט שיאיר להם, אלא מדובר על מצב נפשי של האדם. יש מצב גדול יותר, כאשר יש חיסרון עצום וגדול עד שאתה ממש יכול לחוש את החיסרון, כמו שכתוב "וימש חושך" – ממש מיששו את החושך,הרגישו במלוא העוצמה את ההשתוקקות והחיסרון. אצל ישראל, כשהם מרגישים את החיסרון, אומרים: "איזה יופי, יש לי חיסרון, אני יכול לעבוד את ה'". אבל המצרים אומרים: "יש לי חיסרון – מה אני עושה?!". אומר המצרי: "בשבילי, אם יש לי חיסרון, זה חושך, אני לא רואה כלום". היהודי לעומתו דווקא במקום הזה הוא רואה אור. זה מצב כמו של גמר תיקון שגם הלילה הופך להיות יום.

בית שמאי – צד היהודי המתוקן

השבוע היה ר"ח שבט. יש מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל, האם ראש השנה לאילנות הוא בא' בשבט או בט"ו בשבט? דעת בית שמאי היא שבא' בשבט ראש השנה לאילנות. מדוע זה כך? בא' בשבט הלבנה לא מאירה, יש חושך. אומרים בית שמאי שגם זה פרי, גם כשהלבנה לא מאירה זה פרי. בית שמאי מדברים מצד גמר תיקון. לכן, לדעת בית שמאי, גם הנקודה הזאת, של חושך, היא פרי. גם בחושך אפשר לראות אור.

היווני אומר "באנו חושך לגרש". לא צריך לגרש את החושך, צריך להשתמש בו לדברים טובים. הבורא נתן את החושך, לא צריך להתכחש לחושך. החושך נועד להשתמש לדברים טובים, איך? חושך זה חיסרון. אם ישתמש בחיסרון כדי להתקרב יותר לה', להתחבר יותר אחד לאחר, אז נוכל להשתמש בחושך כדבר גדול, כדבר שממש מאיר לנו. אבל בשביל זה אתה צריך להיות יהודי.

יהודי יודע להשתמש בחיסרון – לאור. יווני או מצרי מפחדים מהחושך. כשיש להם חיסרון, זה משגע אותם, הם לא יכולים לחיות כשיש להם חיסרון, הם בכאוס פנימי עצום, הם רק רוצים לברוח מאותה נקודה. הם אומרים, אם יש לי חיסרון, ולא יהיה לי את המילוי על זה, איך אני יכול לחיות?! זה רצון הגוף.

הסנה בוער ואיננו אוכל

גוף לא יכול לסבול חיסרון בלי מילוי. כשהנשמה מרגישה חיסרון, החיסרון שלה הוא כמו "הסנה בוער ואיננו אוכל". יש חיסרון, והוא לא נגמר. למה? כי אני משתמש איתו לה', אז אין בעיה בחיסרון. אבל חיסרון של מצרי, האש מכלה אותו.

צד המצרי שבנו נמצא במצב רע מאוד. כאשר אדם רואה את המציאות בתוכו, שאצלו החיסרון הוא אור, אז הוא מבין שצד הבכור, דהינו הצד הגדול ביותר של המצרי, יכול למות. לכן, אחרי מכת חושך, באה מכת בכורות. מכת חושך זה כנגד חכמה, ובכורות זה כנגד כתר.

כאשר מתגברים על הבחינות האלה, אפשר בע"ה לצאת ממצרים, לצאת מהנקודה האנוכית, לצאת מעבודה זרה, לצאת מהכעס, ולבוא לעבודת ה', לשלוות נפש, כך שפועלים בה מתוך בינה יציבה ואהבת ה'.

כמובן שעוד צריך לקבל את הדרך איך לעשות את זה, זה יעשו אחרי שיקבלו תורה.

שבת שלום לכם ולכל עם ישראל!