היסוד השבועי "העבר, ההווה והעתיד והיחס הנכון אליהם"-פרשת דברים

 

מדוע אנשים נוטים לדבר רוב הזמן על העבר? האם זה נכון? מהו ההבדל בין זקן לצעיר מבחינה נפשית? איך נכון לדבר, לחשוב לפעול?

מאת יוני כהן מתוך יסוד פרשת דברים מספרו של הרב אדם סיני התורה, האדם ומה שביניהם

באופן טבעי- בשיחות בין אנשים אנו שומעים את עצמנו ואת האחרים מדברים על דברים שהיו בעבר: איפה היינו, מה עשינו, מה עבר עלינו, וכו'. מדוע כך הדבר ומה מניע אותו?
האדם, ברצותו ליצור לעצמו תדמית מסוימת בחברה בה הוא נמצא, נוטה לספר דברים שהוא עשה בכך שהוא מדגיש את הצלחותיו ומשמיט, לעיתים באופן לא מודע, את כישלונותיו ואת האירועים הלא נעימים שעברו עליו. בנפש האדם ישנו מנגנון פסיכולוגי המשכיח את הדברים הלא טובים שהתרחשו בחייו.
יוצא אם כך שהמניע המרכזי של האדם לדבר על העבר הוא רצונו להנאה. כך הוא מגדיל את עצמו בעייני שומעיו.

יצדק השואל באומרו: ומה רע בכך?

התשובה היא: חוסר תועלת. אין לנו שום יכולת לשנות את מה שהיה, אז אין טעם לדבר עליו. רק מי שאיבד את כוחו לפעול בהווה "בורח" לשם כדי לקבל מזה קצת חיות. בכך הוא מצדיק את קיומו בעייני החברה ובעייני עצמו. אבל זה משאיר אותו במצב של חוסר תנועה, אי עשייה, של עמידה במקום.

מה בין זקן לצעיר?

זקן וצעיר, כדרכנו, הנם גם מושגים נפשיים ולא עניין רק של גיל גשמי. מי שמדבר כל הזמן על מה שהיה, על העבר, הוא מבחינתנו מוגדר כזקן. ואלו מי שכל הזמן עיניו נשואות קדימה אל עבר העתיד, אל עבר מטרות קצרות וארוכות טווח ופועל להשגתן- הוא ייקרה צעיר. זה מה שקובע.
על דרך משל- העיניים שלנו נמצאות בקדמת הגוף, לא מאחוריו. ללמדנו שכל הזמן צריך להסתכל קדימה ולא אחורה.

אם לא מדברים על העבר, איך נפיק לקחים?

שאלה זו נכונה ואמתית היא. אמנם מי שמסתכל על העבר ומדבר אליו מתוך מטרה ללמוד מהטעויות שנעשו כדי לא לחזור עליהן, הוא משעבד את העבר לעתיד, והעיקר אצלו הוא העתיד. אלא שלרוב אדם מדבר על העבר לא בגלל שהאירועים הם במרכז העניין, אלא הוא עצמו לב העניין. הוא לא מסוגל לדבר על העבר מבלי לנתק את עצמו ממנו. לכן כל פעם שאנו מדברים על דברים שהתרחשו שומה עלינו לשים לב ולשאול את עצמנו בצורה נוקבת: 'למה אני מספר את זה?'.

איך נכון לדבר?

יוצא איפה, שבדרך כלל לא נכון לדבר על העבר כי אנוכיותנו היא המפעילה אותנו לזה, וזה נוגד את מטרת עבודתנו, שהיא לצאת מהאנוכיות. לכן נכון יהיה לדבר ולחשוב בעיקר על המטרות שלנו בחיים, מה עלינו עוד לעשות כדי להתקדם, להציב מטרות קצרות וארוכות טווח, שביכולתנו ליישמן, המגשימות את החיים שלנו בצורה נכונה. גם כשיש נפילות וירידות- המבחן שלנו היא היכולת לקום ולהתחיל מחדש. קשה הדבר לאדם, היות וזה מצריך ממנו מאמץ, יגיעה. ולא קל להתגבר על העצלות.
מפאת קוצר היריעה- לא נוכל להרחיב כאן במושגים "עבר", "הווה" ו"עתיד". אנו מזמינים אתכם, קורים יקרים, ללמוד רעיונות חשובים אלה מתוך הספר "התורה, האדם ומה שביניהם".

שבת שלום !

 

שתף אותנו

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו

להשאיר תגובה

Or