עלון הסולם: פרשת וארא- הצרות הבלתי נסבלת של המדע

אולם שגיאת המדע היא, שמה שהוא מגדיר מחוץ לעצמו הוא העולם הפיסי.
המדע קבע את אמות המידה לאמת בצורה פיסית וע"כ הגביל את האמת לבדיקה פיסית. רואה רק במשקפיים וורודות.

דומה הדבר שהייתי מנסה למדוד את טעם המים במד מטר.
לא עובד, לא חכם, ולא יעיל. צר עולמו של המדע באופן מדאיג.

ובכל זאת מהו מחוץ לעצמו, כדי שלא נכנס לפרשנויות מוטעות?
לצאת מהאגו – ממה יצא לי מזה?! ולשאול מה זה?

שאלה זו מביאה את האדם לחקור את התבונה המשותפת לבני האדם ולראות מחוץ להרגשה הפרטית שלהם.
התפיסה המדעית דוחפת מבחינה נפשית לאגואיזם.

יסודות התבונה צריכות לחייב את האדם ואיתם צריך הוא לחקור את ישותו ואת המציאות – לחקור את האמת.

אברהם אבינו מייצג גישה זו, עם ישראל מייצג את היציאה ממצרים מבית עבדים, מהעבדות לתפיסה המדעית, החיצונית הצרה כל כך.

(פוסט הרב משנים קודמות)

"המקרה לא נועד לעצמו. המקרה או אמצעי, לדבר-מה שמעבר למקרה"