היסוד השבועי – "אין העדר ברוחניות"- פרשת וירא

[four_fifth]

חיי היום יום שלנו מוצפים במעשים ובחוויות שונות שנדמה לנו לפעמים שאינם מותירים עלינו שום רושם. נכונה הרגשה זו שבעתיים בבואנו לעשות עבודת נפש, שהשינוי המיוחל בושש לבוא. מצב זה מסוכן הוא לאדם ועלינו ללמוד להתמודד עם מחשבות אלו. איך עושים זאת?


[/four_fifth]
[one_fifth_last]
מאת יוני כהן מתוך יסוד פרשת וירא מספרו של הרב אדם סיני התורה, האדם ומה שביניהם
[/one_fifth_last]
[one_fifth][/one_fifth]
[three_fifth]

לא פעם אנו הולכים ברחוב ופוגשים בדרכנו בן אנוש המצוי במצב של מצוקה הפונה אלינו ומבקש עזרה. במידה אותו הלך הצליח לעורר בתוכנו רצון לעזור, בה במידה אנו נגיב. נגיד, לצורך המשל, שהחלטנו לפתוח את לבנו (ואת הארנק) ונתנו לו שטר של 20 ₪. מבחינת אותו עני זו בהחלט עזרה מיוחדת, אבל אנו נאלצנו להיפרד מכספנו. ההרגש שלנו, המצוי בחיצוניות, עלול לגרום לנו לצביטה בלב: נהייתי חסר. אבל האמת הפנימית היא שונה: הרווחתי נקודה רוחנית, במידה ועשיתי את הכוונה הנכונה- נפלה לידי הזדמנות לעורר בתוכי אהבה כלפי אותו אדם, המעשה הזה לקח את אותי למצב נפשי אחר.
אנשים המחפשים כל העת אמת בחיים ומוכנים להתאמץ למענה, ישנו כשל רגשי ושכלי העומד לנו לרועץ: התוצאה. לעיתים עובדים מאוד קשה וחזק כדי להיות אנשים יותר טובים, יותר אוהבים, יותר תכליתיים. והנה לאחר תקופה לא קצרה הם רואים ששום דבר לא קרה, או שאפילו חווים נסיגות, מרגישים יותר מרוחקים ממה שהם הרגישו בתחילת התהליך. התשוקה שלנו לראות תוצאות מידיות בהכרח תכניס אותנו לייאוש ויפסיקו לעבוד.

איך מתמודדים עם מחשבות אלו?

ראשית- חשובה ביותר תחושת הביטחון בדרך. כשהיא חסרה, האדם כל הזמן נתון להתלבטויות האם הוא עושה את הדבר הנכון או לא, וברגע שיש מועקה כזאת המתגנבת ללב, היא לאט לאט הולכת ומעיבה על הנפש ומקשה עליו ללכת בדרך. הדבר מוביל לירידה ומאבדים עוד נקודה ועוד נקודה עד שיוצאים מהדרך לגמרי.
הרעיונות והחוקים הרוחניים המנחים אותנו בחיים ודרכי פעולתם נראים לנו, לעיתים, מאוד ברורים. אך יחד עם זאת צריך כל הזמן לדבר אודותם וללמוד אותם מחדש. הדבר גורם לכך שהרעיונות יעלו יותר למודעותנו ויעמיקו עוד ועוד בנפשנו.
רווח נוסף הוא שלפעמים אנו כל כך עסוקים בלהבין את המושגים המופשטים, שאין לנו פנאי נפשי להתפעל מהם ולחדור לעומק שלהם. כשחוזרים על הלימוד אנו מגלים רובדים חדשים וגם נוכל לחיות אותם, ולו במעט. נוכל לראות איך הם קשורים למציאות הכללית שלנו.
אם בכל פעם נפעל אפילו חלק קטן מהאמת, אז תגדל הנפש, גם אם נדמה שהידיעות פורחות מאתנו. כי המטרה היא בנייה של אווירת נפש ולא תוצאה מיידית של פעולה אחת. שם נמדדת ההצלחה: האם זכיתי לשנות את האווירה הנפשית בה אני מצוי? וזה לא דבר שאפשר לראות אחרי מעשה אחד. צריכים להיות מוכנים ללכת לתהליך לבדוק את השינוי אחרי תקופות ארוכות: שנה, שנתיים, עשר שנים.
וכאן אנו מגיעים ליסוד שלנו: אין העדר ברוחניות. כל דבר, כל תנועה, כל מעשה, כל הרהור, כל הרגש- במידה והם מכוונים לאמת, בונים בתוכנו משהו. אמנם לא ניתן לחוש מיד, אך עלינו לבטוח ולהאמין שזה קורה.
התורה בנויה באופן כזה היכול להוביל אותנו בצעדים מדודים של נקודות עבודה בנפשנו. דרך לימוד פרשת שבוע בפנימיות, אנו הולכים ובונים את נפשנו, גם אם נדמה לנו שמה שלמדנו בפרשות השונות כבר נלמדו בעבר, כי מצד האמת הפנימית- הנפש כל הזמן משתנה, מתקדמת, נמצאת בתנועה מתמדת. מתוך אמונה זו נבוא אנו, בעזרת ה', למקום של בניית סביבה נפשית של שמחה בעבודתנו הפנימית.

שבת שלום!
[/three_fifth]
[one_fifth_last][/one_fifth_last]

שתף אותנו

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו

להשאיר תגובה

Or