היסוד השבועי –לךְ לךָ מעצמך ואל עצמך-פרשת לך לך

[four_fifth]

בפרשתנו אנו פוגשים את אברהם אבינו כשה' אומר לו שהוא צריך לעזוב את מקום לידתו, שהוא אור כשדים, ולבוא לארץ כנען. דרך הדברים המובאים בספר "התורה, האדם ומה שביניהם", ננסה למצוא בפרשה זו גם הוראת דרך לנו לעבודת נפש.


[/four_fifth]
[one_fifth_last]
מאת יוני כהן מתוך יסוד פרשת לך לך מספרו של הרב אדם סיני התורה, האדם ומה שביניהם
[/one_fifth_last]
[one_fifth][/one_fifth]
[three_fifth]

במהלך שנות חיינו אנו יוצרים לעצמנו, מתוך אינטרקציה עם הסביבה שלנו וחוויות שאנו עוברים, תדמיות ותפיסות שונות ומגוונות. לא תמיד, בלשון המעטה, אנו באים דרכן לידי בצורה האולטימטיבית והמיטבית התואמת לתכליתנו כבני אדם, כבני ישראל האמורים לבטא רעיון של קשר עם הבורא, של אהבת הזולת ועשיית טוב לאחר.

לכן באה פרשתנו לומר לנו: לךְ לךָ מהאני המורגש שלך, מאותה תפיסת העצמי שלך המבקשת לפעול נגד התכלית לשמה נבראת.

דרך הסברו המופלא של הרב סיני אנו נעמוד על ההסבר של הפסוק הראשון של פרשתנו, על כל מושגיו הנפשיים. פונה הקב"ה אל אברהם, אלינו, ובא בדרישה ברורה ובלתי מתפשרת:

"לךְ לךָ מארצך": ארץ מלשון רצון. ראשית עליך להיות מוכן לוותר על הרצון המזוהה כשלך. באופן טבעי רצון האדם נתון לאנוכיות, לרצון שלך לפעול בשביל הנאותיך הפרטיות ולא לעשות למען האחר, למען זולתך.

"ממולדתך": הכוונה לרצונות אתם נולדת. כל אדם יוצא לאוויר העולמות עם כל מיני תפיסות, רצונות ותשוקות שקיבל מגלגולים קודמים וכדומה. אף מרצון זה עליך להשתחרר.

"ומבית אביך": עליך לעזוב גם את הרצונות הקלוקלים שקיבלת ורכשת בבית אביך, בצורה של "מצוות אנשים מלומדה", דהיינו כל מיני מעשים והנהגות שאולי הן נכונות מצד עצמן, אך אנו חינכנו את עצמנו לפעול אותם מתוך הרגל וללא שום כוונה פנימית. למשל: כל אחד מבין שצריכים להתנהג בנימוס. מי אמר שזה נכון? ואם כן- לשם איזו תכלית? איך היא משרתת את המטרה שלי להיות אדם יותר אוהב? וכן הלאה בכל מצוות התורה, להבדיל. עלינו לשאוף לקיים את כל מצוות ה' לא כי כך הורגלנו, אלא למצוא את החיבור הנפשי והפנימי לה' דרכן.

"אל הארץ אשר אראךָּ": וכמו מילות השיר של נעמי שמר: "אומרים ישנה ארץ, ארץ שכורת שמש, איפה אותה ארץ? איפה אותה שמש?". החיים שלנו בארץ ישראל, הארץ המובטחת, אינם קלים. כן הוא הדבר בבואנו אל ארץ ישראל שבתוכנו. אל הרצון התכליתי.

ה' דורש מאיתנו לגשת אל העבודה הפנימית מבלי לגלות לנו את האושר הטמון בה. אדרבה- אנו רואים בה הרבה קשיים ומכשולים. מדוע זה כך? כי ההליכה בדרך ה' צריכה להיעשות מתוך אמונה למעלה מהדעת. כי אם ההנאה בעבודה הייתה מגולה, היינו ניגשים אליה בוודאות מתוך מניעים אנוכיים. לכן ה' לא מראה לאברהם את הארץ, כדי שהוא, דהיינו אנחנו, נחנך עצמנו לפעול מתוך אמונה, מתוך רצון להגיע לאהבת ה'.

נגענו במקצת מהרעיונות הנפלאים והנפשיים המוצעים בספרו של הרב סיני "התורה, האדם ומה שביניהם". אנו מזמינים אתכם לפתוח את הספר ולהתבונן מבפנים באופן רחב ולקבל תמונה שלמה מהעומק העצום הטמון

שבת שלום!
[/three_fifth]
[one_fifth_last][/one_fifth_last]

שתף אותנו

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו

להשאיר תגובה

Or