דף היומי בזהר הסולם – לך לך קיב-קיד (שיעור השקפה)

דף היומי בזוהר הקדוש, עמודים קי"ב – קי"ד. י"ב במרחשוון תשע"ה
כאן הזוהר הקדוש מביא פצצת הטום. דהיינו יורדים לרזולוציות של מחשבה שאי אפשר כלכך לתפוס אותם.

מספר לנו הזוהר הקדוש, במאמר חדש "כי מי א-ל מבלעדי ה', ומי צור מבלעדי אלוקינו".
רבי אבא פתח ואמר – דוד המלך אמר את הכתוב הזה: "כי מי א-ל מבלעדי ה' וכו'", הקב"ה הוא מעבר לכל החומרים הנראים. מעבר לכל הצורות שאנו רואים בחומרים. ה' רואה את הצורות הקיימות מאז בריאת העולם.

אברהם אבינו אומר לקב"ה – ראיתי בכוכבים שלא יהיה לי בן. אמר לו הקב"ה – בצורות הרוחניות יש דבר כזה! יש בן שנקרא יצחק! יש גבורה שיוצאת מחסד! אתה רוצה לחיות את מה שאתה רואה? או את הצורות הנכונות.

האומנות מבטאת את הצורה בחומר. כל אומן מבטא את הצורה דרך החומר. יש אומנות שהיא יותר זכה ויש שהיא יותר גסה.
האומנות צריכה לבטא את הצורות העליונות ולא את החומר ואת התאוה כמו היוונים.
האומנות צריכה להיות על פי ה'. ה' מספר לנו את הצורות הנכונות ואנו צריכים לבטא אותם נכון.

ה' הוא צייר, אבל צייר ללא חומר. הוא הוודאי הראשוני שלא צריך שום חומר להוכחתו.
כל הוכחה שלנו צריכה לבטא את הוודאי הראשוני.

כתוב "זה ספר תולדות אדם", ואומר הזוהר שהקב"ה הראה לאדם הראשון את כל בני האדם שיוולדו בעתיד. מה הכוונה? מפרש הזוהר שהראה לו את כל הצורות הרוחניות של בני האדם שיוולדו ולא את החומר שלהם.

החומר רק מגלה את הצורה, ואם רואים את הצורה עצמה זוהי ראייה ממש! אבל אם רואים חומר ובעזרתו מנסים להגיע לצורה זה עדיין לא ראייה ממש.

למשל כשאני רואה אדם נותן מתנה לחברו – אני מניח שהחומר הזה מבטא את הרעיון שהאדם הזה אוהב את האדם השני, אבל אין זו ראייה ממש. ראייה ממש היא כאשר רואים את הצורה עצמה. במשל הזה יכול להיות שהאדם מביא לחברו מתנה כדי שיעביר אותה לחבר אחר והוא בעצם רק עושה אותו לשליח, ואז המסקנה הצורתית שלי שהוא אוהב אותו אינה מסקנה בטוחה וממשית.
החומר רק מגלה אבל אינו מגלה בוודאות. כאשר תופסים את הצורה ממש – זוהי תפיסה שלימה.

כתוב "מבשרי אחזה אלוקה", והפרוש הוא כפי שאמרנו – מבשרי, כלומר מהחומר, אראה את הצורה הנכונה. כלומר אחפש כיצד החומר יגלה ויבטא נכון את הצורה הנכונה.

עד כאן היום, כדאי לשמוע את השיעור המלא…