פרשת צו – מודעות שבועית

א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ב צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ.  ג וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד, וּמִכְנְסֵי-בַד יִלְבַּשׁ עַל-בְּשָׂרוֹ, וְהֵרִים אֶת-הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת-הָעֹלָה, עַל-הַמִּזְבֵּחַ; וְשָׂמוֹ, אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ.  ד וּפָשַׁט, אֶת-בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ, בְּגָדִים אֲחֵרִים; וְהוֹצִיא אֶת-הַדֶּשֶׁן אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, אֶל-מָקוֹם טָהוֹר.  ה וְהָאֵשׁ עַל-הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד-בּוֹ לֹא תִכְבֶּה, וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר; וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה, וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים.  ו אֵשׁ, תָּמִיד תּוּקַד עַל-הַמִּזְבֵּחַ–לֹא תִכְבֶּה.  {ס}  ז וְזֹאת תּוֹרַת, הַמִּנְחָה:  הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי-אַהֲרֹן לִפְנֵי יְהוָה, אֶל-פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ.  ח וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ, מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ, וְאֵת כָּל-הַלְּבֹנָה, אֲשֶׁר עַל-הַמִּנְחָה; וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ, רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ–לַיהוָה.  ט וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה, יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו; מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדֹשׁ, בַּחֲצַר אֹהֶל-מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ.  י לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ, חֶלְקָם נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי; קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא, כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם.  יא כָּל-זָכָר בִּבְנֵי אַהֲרֹן, יֹאכְלֶנָּה–חָק-עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, מֵאִשֵּׁי יְהוָה; כֹּל אֲשֶׁר-יִגַּע בָּהֶם, יִקְדָּשׁ.  {פ}
יב וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  יג זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר-יַקְרִיבוּ לַיהוָה, בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ–עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה, תָּמִיד:  מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר, וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב.  יד עַל-מַחֲבַת, בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה–מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה; תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים, תַּקְרִיב רֵיחַ-נִיחֹחַ לַיהוָה.  טו וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו, יַעֲשֶׂה אֹתָהּ; חָק-עוֹלָם, לַיהוָה כָּלִיל תָּקְטָר.  טז וְכָל-מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה, לֹא תֵאָכֵל.  {פ}
יז וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  יח דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת:  בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת, לִפְנֵי יְהוָה–קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, הִוא.  יט הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ, יֹאכְלֶנָּה; בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל, בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד.  כ כֹּל אֲשֶׁר-יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ, יִקְדָּשׁ; וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ, עַל-הַבֶּגֶד–אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ, תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ.  כא וּכְלִי-חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל-בּוֹ, יִשָּׁבֵר; וְאִם-בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה, וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם.  כב כָּל-זָכָר בַּכֹּהֲנִים, יֹאכַל אֹתָהּ; קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, הִוא.  כג וְכָל-חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ–לֹא תֵאָכֵל; בָּאֵשׁ, תִּשָּׂרֵף.  {פ}

יסוד שבועי:

הרבה פעמים האדם נתון במצב בו הוא כבר מבין שעליו לעשות שינוי בחייו, אל הוא לא מוצא את הכוחות והאומץ לעשות זאת. היכן מתחיל השינוי?
חכמי הטבע מספרים לנו שישנו סוג של סנאי קטן שכשהוא יוצא לצייד הוא חוזר למאורה שלו בדיוק באותה הדרך בה הוא הלך. הציידים, ביודעם עובדה זו, הם מניחים את המלכודת שלהם באותו משעול בו הם מזהים שהסנאי הלך. בשובו מצדו, בעל החיים עם חושיו המחודדים, מרגיש שמונחת מלכודת לפניו אך הוא איננו מסוגל לסטות מדרכו. זה נגד טבעו. הוא מתחיל לבכות ולייבב על מר גורלו עד שהוא מגיע היישר לתוך מלתעותיו של המתקן שהצייד הניח…
מוכר לכם? זהו הסיפור של כל אחד מאתנו. לעיתים קרובות, ובמיוחד אלה המחפשים נקודת אמת בחייהם, מרגישים חוסר שביעות רצון ממצבם. רוצים לעשות שינוי של מאה שמונים מעלות. לחיות אחרת. להרגיש בבקר שהם מתעוררים לחיים עם משמעות. אבל…
 

מה עוצר אותנו בחיים?

המחשבה שלנו. אדם הנמצא במצב שהוא אינו שליט על מחשבותיו, דומה הדבר לנתינת חיילים תחת מפקד שאינו אחראי. הוא בהכרח יוביל את חייליו לתבוסה.
כן הוא הדבר ביחס בין המחשבה של האדם למערכת רצונותיו: היא המובילה, הקובעת. אם לא נלמד לייצר את המחשבות הנכונות, לא נוכל להביא עצמנו לידי שינוי.
מחשבה מולידה הרגשה. לכן, כל פעם שמתעוררת מחשבה שהיא נגד האמת, עלינו למגרה מעצמנו. לא לתת לה אחיזה ודריסת רגל בנפשנו. רק כך נהיה בטוחים שהרגש שלנו מכוון לנקודת אמת.
כשהאדם מרגיש שהוא אינו מתרגש מדבר אמת, שכשמשוחחים אתו על עניינים תכליתיים ומופשטים זה לא "זורם" לו, הוא לא "מתחבר", עליו לשאול עצמו באיזו סביבה מחשבתית הוא מונח רוב היום: על מה הוא חושב, מה הוא קורא, במה הוא מסתכל? לרוב, במקרים כאלו, התשובה תהיה דברים חיצוניים ורדודים. במצב כזה לא פלא שהוא לא מתרגש מדבר אמת, היות ומחשבתו מונחת במקום אחר מהאמת, אז הוא איננו מסוגל לייצר התרגשות ממנה.

איך מתמודדים עם מחשבה הנוגדת את תכליתנו?

שורפים אותה באש. במקום שהאדם יישרף באש של היצר הרע המסיתו לחטוא, עליו לשרוף את היצר על אדני מזבח האמת. דהיינו לוותר על הרצון המולד מהמחשבה. קשה הדבר לאדם, כי זה מצייר אצלו חיכוך פנימי שבאופן טבעי הוא בורח ממנו.
אך על האדם להסכים לבוא למלחמה. בעולם העסקים, ידוע שכל מי שרוצה להצליח עליו להשקיע. קוראים לזה "לצאת מתחומי הנוחות". הדבר לא פחות נכון כאשר מדובר על תכלית החיים- להגיע לדבקות בה', להיות אנשים אוהבים.
לאור האמור נבין את הפסוק המופיע בראשית פרשתנו "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה". על האדם להיות בזכירה מתמדת את תכליתו על ידי לימוד בספרים המדברים אודותיה, ועל ידי בניית סביבה מחשבתית של קדושה וקיום מעשי של רצון ה', לייצר ולשמר את התלהבותו לעבודת ה'.
שבת שלום

שתף אותנו

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו

להשאיר תגובה

Or