ניוזלטר – פרשת קורח

ידידים יקרים,
ראשית נאחל לכולם חודש תמוז טוב ומבורך!

השבוע פרשת השבוע היא קורח. קורח ערער על מנהיגותו של משה רבינו ע"ה. הדרך לערער היתה לשאול שאלות. משה לא ענה לו על שאלותיו. מדוע?

מה היה בשאלותיו של קרח, בשאלות שאנו שואלים את עצמנו כשקרח מדבר מגרוננו, שאין תשובה עליהן?

על שאלות אלה יש תשובה, במאמר המובא בהמשך. קריאה מועילה!

בנוסף, נספר לכם שבבית מדרשנו אנו עוסקים כעת במחשבה של האדם וכיצד עלינו לעשות שימוש במחשבה. לעיתים אנו מזדהים כל כך עם מחשבה, עד כי אנו בטוחים שהיא מייצגת את האמת. צרפנו לכם דבר תורה שהרב כתב השבוע אודות המחשבה. שווה לחשוב על זה……..

בימים אלה יוצאים ילדינו לחופשת הקיץ ממוסדות החינוך השונים. אנו מאחלים לכל ההורים שהחופשה תהיה טובה ושתצליחו להפיק את המירב מהשהות עם ילדיכם.

שבת שלום וחודש טוב ומבורך לכם ולכל עם ישראל!

 

משפט השבוע: עמ' 315

book-theme-image

"התחברות השניים לנושא משותף שלישי, היא המביאה את השלום."

ציטוט השבוע: עמ' 315

 

 

איך מקרבים את השניים לשלום ביניהם, להיות אחד?

תשובה, מקשרים את שניהם לדבר שלישי. שהרי אם ננסה להפגיש ב' דברים מנוגדים,

לעולם הם לא יפגשו. היכולת של כל צד להסכים עם הצד שכנגד, לחשוב דרכו, אינה

מספקת, כדי להגיע לשלמות. יותר מכך, יוצרת היא ניגודים ומלחמות, שסופם הרג

ואבדון.

הרי אנו מבקשים להגיע לשלום מתוך המחלוקת. מקובל לחשוב, שההקשבה הנדיבה היא

המביאה לשלום. דהיינו, הקשבה מתוך רצון להבין את הצד האחר ומניעיו, אך לא כך

הדבר. הקשבה היא נקודת המפתח, אך הדבר העיקרי הוא נקודת הגישור בין השניים על

ידי דבר שלישי.

התחברות השניים לנושא משותף שלישי, היא המביאה את השלום. האדם, בלוקחו את שני

רצונותיו המנוגדים, מחד הרצון לקבל ומאידך רצון להשפיע ומאחדם, בשאיפה לעשות את

רצון הבורא, מחויבים הם להתחבר לאחד, אם כופפים דעתם לדבר שלישי זה. כך כל  צד

יכול להתכלל מדעתו של האחר.

unnamed (2)

המחשבה הגנדרנית- מאת הרב אדם סיני שליט"א

האם המחשבה הינה האני של האדם או שמא היא רק אמצעי לשימושו?
לא פעם אנו פוגשים מחשבות שהתלו בנו. כאלו, שגרמו לנו להיות כועסים, מדוכאים, לא הגיוניים עד לזרא.
ולמרות זאת בעת שהיו נוכחות בתודעתנו, היינו בטוחים שהם זה אנחנו. כך נכון ואי אפשר אחרת.
המחשבה מתפעלת באדם כתוצאה מנתונים שמגיעים לתודעתו. הנתונים יכולים להיות גשמיים ממש או פרי דמיונו זה, כלל אינו משנה.
המחשבה מפרשת לאדם את התופעה ובעקבות הפירוש חש הוא כך או אחרת, פועל בהתאם ויתרה מכך, זו הופכת להיות אישיותו, האני שלו. "אני אדם כעסן". "אני עצלן". "אני לא אוהב את אשתי". "אני מתבייש במקומות זרים". "אני חייב שיעשו איך שאני רוצה".

אני מבקש שנדרש קצת להתבוננות על המחשבה ונשימה במקומה. עצמאית נהייתה זו הגנדרנית, ועוד שבחוצפתה לקחה את מקום הגבירה, את האני שלנו. אני מציע, שנחזירה למקומה השפוי, ונאמר לה כך:
"מחשבה יקרה, את חוזרת להיות שפחה, מהיום אני אומר לך על מה ואיך לחשוב, ולא את אומרת לי מי אני."

מהיום אנו מחליטים : "איך ועל מה כדאי לחשוב?"

אם אשתי בקשה ממני כוס תה, אני לא מרשה למחשבה שלי לחשוב מתוך התסכול, שהיא ניזונה ממנו בריב עם הבוס שעה לפני שהגעתי הביתה, או מהרוגז שהיה לי בכביש עת הנהג שליידי נהג בפראות. אם אתן לה את החופש לקבוע את האני שלי היא ודאי תאמר כך : " אני לא עבד שלך, תעשי לעצמך".

אומר למחשבתי כך: "רק רגע מחשבה, יש לך תפקיד, את אמורה לייצר לי אהבה לאשתי, ומה יצרת? תסכול, ריב, התרחקות? מעלת בתפקידך"
כך צריך להשתמש במחשבה. אני רוצה שהיא תיצור לי אהבה לאשתי, מה כדאי לחשוב על המוגש אליי מהמציאות בצורה של בקשתה של אשתי כוס תה, כדי ליצור אהבה לאשתי? המחשבה היא מכשיר לשימוש האני שלי ולא האני עצמו.

כך כדאי לי לחשוב: "איזה יופי שאשתי רוצה כוס תה דווקא ממני. היא רוצה את קרבתי. "
צועקת השפחה רגע אבל מה האמת?
ואני בשלוותי עונה לה, האמת שצריך לאהוב את אשתי, את בני האדם, את הקב"ה, להישאר בשלוות נפש בשמחה.
את דורשת אמת מצבית. היא לא קיימת.
אני רוצה אמת צורתית. הצורה האמיתית היא כאמור אהבת ה' וכל הנגזר ממנה. מעתה את תשמשי אותי רק לזה.

אחחח,  איזה שחרוררררררר.

 

פרשת קורח
נערך מתוך דברי הרב אדם סיני שליט"א על פרשת קרח

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על קורח, והשאלות שהעלה למשה. ולכאורה, נשאלת השאלה: מה כל כך רע שקורח מעלה דעה שונה מדעתו של המנהיג משה?

האם כל כך חסר ביטחון הוא משה רבינו עד כדי שאינו יכול לשמוע ביקורת?

למה לא ענה משה תשובה ברורה על שאלתו של קורח?

כותב המדרש שקורח שאל שתי שאלות.

האחת, אם יש בית שכולו מלא ספרים, האם הוא חייב במזוזה?

השניה, האם טלית – בגד, שכולו תכלת, חייב בציצית?

משה רבינו לא עונה לו. מה התשובה שהוא נותן לו? נפתחת האדמה ובולעת אותם. למה משה לא יכול היה לתת לו תשובה ברורה ומספקת, כדי שהוא יסיר את התנגדות שלו לכל הדברים האלה?

מה שאל בעצם קורח?

יש להבין שהכול מדובר באדם אחד, ולכן יש להסביר כך: אנחנו יודעים שמזוזה היא עומדת בפתח.  בכל פעם שאדם יוצא מביתו, הוא מנשק את המזוזה וזוכר: "אני יוצא עכשיו מהבית, כדי ללכת להביא עוד אמת אל תוך הבית. אני יודע שאני עדיין לא שלם, לכן אני יוצא החוצה, בגלל שאני נברא והתפיסה שלי עובדת מהחוץ לפנים. אני הולך עכשיו החוצה כדי להביא פנימה עוד ניצוצות של קדושה, עוד אמת." יש אמת בחוץ,  אבל היא מלוכלכת, מעורבבת עם הרבה שקר. צריך לקחת את הניצוץ הזה, לקחת  את היהלום הזה , לנקות אותו ובערב כשאני חוזר הביתה, להחזיר אותו לבית. כשאני יוצא, אני מנשק את המזוזה, אני זוכר שזאת המטרה שבשבילה יצאתי.

קורח בעצם אומר: "הבית, הלב של האדם, כבר שלם. האם צריך מזוזה או לא צריך מזוזה? הפנימיות שלי כבר שלמה. האם אני צריך את המזוזה הזאת שתהיה לי סימן שאני יוצא החוצה או לא?"

מה אומר לו משה רבינו? לא יכול להיות שהפנימיות שלך שלמה. אם הפנימיות שלך היתה שלמה, לא היית בעולם הזה. אין לך מה לעשות כאן.

לאחר מכן שואל אותו קורח שאלה הפוכה. בגד שכולו תכלת, חייב בציצית?

בגד זה עניין של חיצוניות. בגד זה מלשון בגידה. מטילים בבגד ציצית בצבע תכלת, כדי שהציצית תחבר את הבגידה הזו אל התכלית.

שואל אותו קורח, אם יש לי חיצוניות כזאת שהיא שלמה, שכולה תכלת, החיצוניות שלי מחוברת ישירות אל התכלית, אז במקרה כזה, צריך ציצית או לא צריך ציצית?

משה לא עונה לו. למה? יש לנו יסודות ביהדות. אחד מהיסודות ביהדות זה שאין שלמות בחיצוניות. לא יכולה להיות חיצוניות שלמה. החיצוניות לבדה לא יכולה להיות כולה תכלת. רק בתחיית המתים תתוקן כל החיצוניות, וגם אז זה בגלל שהחיצוניות תתחבר לפנימיות, אז תהיה בה שלמות. אבל  אין דבר כזה חיצוניות שהיא כולה תכלת.

הטענה של קורח הייתה חזקה: "מה פתאום צריך ציצית אם הכול תכלת?  הרי התכלת רק באה להזכיר לנו את התכלית. אז במקום תכלת כזה קטן בחוץ, אני עושה תכלת גדול, אני צובע את כל הטלית בתכלת".

עונה לו משה: "לא צריך את התכלת הגדול שלך. התכלת הגדול שלך הוא מזויף. זה לא תכלת אמתית. כשרואים מישהו שעושה הרבה פעולות בחוץ, ישר ברור שהאדם הזה מזויף. זה לא תכלית אמתית. לא יכול להיות שאתה כ"כ בסדר בחוץ. כנראה משהו אצלך מבפנים רקוב, אז אתה עושה הרבה פעולות בחוץ כדי להסתיר את זה.

לכן, כשבא קורח וטען את הטענות שלו, לא ענה לו בכלל משה רבנו. למה? כיוון שקורח בא רק לשם המחלוקת. הוא שאל שאלות שסותרות את יסודות האמונה, ושאלות שסותרות את יסודות האמונה, לא עונים עליהן. ברגע שנבין את הסדר הזה ואת התפקיד של האמונה בתוך הבנייה הנפשית של האדם, אז נוכל לבוא להתחיל את הסדר של התיקון.

 

שבת שלום!

 

שתף אותנו

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו

להשאיר תגובה

Or