היסוד השבועי "חרות היחיד כהכרח קיומי לחברה מתוקנת"-פרשת כי תשא

[four_fifth]

גל עצום של דעות ותפיסות שוטף את העולם. חדשים לבקרים קמים מהפכנים המורדים במוסכמות של החברה. הם אינם מוכנים לקבל את המציאות כמות שהיא. האם לצדיקים הגדולים ולמהפכנים החברתיים יש משהו מן המשותף? מהו?

[/four_fifth][one_fifth_last]
[one_fifth_last]
מאת יוני כהן מתוך יסוד פרשת כי תשא מספרו של הרב אדם סיני התורה, האדם ומה שביניהם
[/one_fifth_last]
[one_fifth][/one_fifth]
[three_fifth]

האדם, ביורדו לעולם הזה, חייב לדעת מהי מטרת חייב על מנת לייעל את עבודתו. שלא נעשה יגיעה במקום הלא נכון. למדנו כלל שהדרך לבדוק את נכונותה של פעולה כלשהיא היא ביחס למטרה אליה אני צועד ובכך לראות אם התקדמתי או לא, אבל מי שאין לו מטרה בחיים, אינו יכול לעשות זאת. פעם הוא יעשה ככה ופעם אחרת.
לכן שלב ראשון במודעות של האדם היא לקבוע לשם מה הוא חי. בלעדיה הוא אינו יכול להתחיל את חייו באמת. השלב השני היא לקבוע דרך שיוכל להצעיד אותו אל עבר אותה תכלית שהוא קבע לעצמו.
אם נשאל אדם דתי ממוצע לשם מה הוא חי, הוא בדרך כלל יענה שהוא רוצה להגיע לדבקות בה', אלא שזו תשובה כללית מדי. לכל אחד יש את הנקודה הפרטית והמסוימת שלו בדבקות בה'. על כל אדם לפתח את אופיו המיוחד רק לו בעבודת ה', כי מה שהוא יכול להביא לעולם, אין אף אחד אחר יכול.
צורות הביטוי של היחיד תלויות הרבה פעמים בסביבה בה הוא חי ולא על פי מי שהוא באמת. הוא נוטה להסתכל על עצמו דרך מה שהוא חושב שהחברה חושבת, ולפעול בהתאם לכך. האם נכון כך לחיות?
אומר לנו בעלם הסולם בספרו העצום "פרי חכם-מאמרים" במאמר "השלום בעולם" שישנן נשמות שהוא מכנה אותן "בעלי בניין" ולעומתן "בעלי חורבן". הראשונים יקיימו את חוקי החברה בצייתנות ולא יעשו שום דבר כנגדם. בעלי סוג הנשמות השני אינם מוכנים לקבל את המציאות כמות שהיא ומתקוממים כנגדה כל הזמן ובכך הם מקדמים את החברה, בדרכם המיוחדת, לתהליכי עומק והתחדשות. כך אנו רואים היום בעולם ובחברתנו שלנו. אלא שבעלי החורבן לבד אינם יכולים להתקיים. הם חייבים את בעלי הבניין שיתמכו בהם.

האם הצדיקים הגדולים הם בעלי חורבן?

לכאורה גם הצדיקים הגדולים המופיעים בכל דור ודור, מביאים עמם שיכלול ושינוי בכל הנוגע לעבודה הרוחנית. הם באים ומחדשים דבר שלא היה קיים בעולם לפני כן. כך ראינו אצל הבעל שם הקדוש- אבי תנועת החסידות, אצל הרמב"ם, האר"י הקדוש, בעל הסולם ועוד. כל פעם שנשמה עצומה כזאת הופיעה בעולם, היא חילקה את המציאות ל"לפני" ו"אחרי".
כאן המקום לשאול: במה שונים תלמידי חכמים אלו מהמהפכנים השונים הקמים חדשים לבקרים? האם גם הצדיקים נחשבים לבעלי חורבן, חס ושלום?
אלא שצריך להבין את ההבדל המהותי ביניהם: בעלי החורבן הרגילים באים ואומרים שכל מה שהיה עד עכשיו, מבוסס כולו על טעויות. צריך להרוס הכל מהיסוד ולהתחיל מההתחלה. לעומתם- הצדיקים הגדולים באו לשכלל ולפרט את כל היסודות שהיו עד כה בכדי להתאימם לדור שלהם. כל דבריהם מושתתים על קודמיהם ואין הם באים לסתור אותם. וזה מה שאמרו חז"ל "אין לך דור שאין בו כמשה" (ילקוט שמעוני, צז). באים הצדיקים ומסבירים לנו את תורת משה בצורה המתאימה לדורנו מבלי לסטות אף משהו ממה שהיה עד כה.
לכן הצדיקים אינם בעלי חורבן, אלא הם באו והעלו ניצוצות של קדושה ממקום של חורבן אל מקום של קדושה. גדולתם הייתה בכך שהם לא הסתפקו בתפיסה הרגילה של החברה, אלא באו וחיפשו לעשות בה שינוי. הם לא נכנעו לתכתיבים וההתניות החברתיות. וכאן גדולתם.
הצמיחה של האדם בצורה המיוחדת רק לו, תבוא רק אם הוא יעשה בינו לבין עצמו בירור נוקב של מטרתו בעולמו, ואיך הוא יכול להביאה לידי ביטוי בהתאם לכוחותיו ואופיו המיוחד רק לו. יחד עם זאת- עליו לעמוד על המשמר לבל יסטה מהיסודות הרוחניים אותם קבעו לנו חז"ל, שלא יהפוך חס ושלום ל"בעל חורבן".
מכאן באנו לחשיבות הגדולה שיש לכל דעה בעולם, כי היא מבטאת את האישיות של האדם. וזהו מה שכתוב בפרשתנו "כי תשא את ראש בני ישראל". על כל אחד להסתכל על עצמו כראש, כמוביל, ולא כזנב.
איך עושים זאת נכון ומהו היחס הנכון בין המימוש העצמי לצורך להיות מובל על ידי מי שגדול יותר? אנו מזמינים אתכם לראות תשובה לשאלה זו בתוך הספר…

שבת שלום!

[/three_fifth]
[one_fifth_last][/one_fifth_last]

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו

להשאיר תגובה

Or