ספר התניא – פרק יז

95

 

קובץ שמע:

פרק יז

כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, לְקַבֵּל הַחְלָטָה אֱמוּנִית.

 

וּבָזֶה יוּבָן מַה שֶּׁכָּתוּב1: "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ", דְּלִכְאוֹרָה הוּא "בִלְבָבְךָ" נֶגֶד הַחוּשׁ שֶׁלָּנוּ [וְהַתּוֹרָה הִיא נִצְחִית], שֶׁאֵין קָרוֹב מְאֹד הַדָּבָר לְהַפֵּךְ לִבּוֹ מִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה לְאַהֲבַת ה' בֶּאֱמֶת, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בִּגְמָרָא2: "אַטּוּ יִרְאָה מִלְּתָא זֻטַּרְתִּי הִיא", וְכָל שֶׁכֵּן אַהֲבָה. וְגַם אָמְרוּ רַזַ"ל3 דְּצַדִּיקִים דַּוְקָא לִבָּם בִּרְשׁוּתָם  ולא כל אדם. האם אדם יכול לפעול בלב מה שהוא רוצה, מייד לאהוב, הרי שינוי הלב הוא קשה. בפיך עוד אפשר להבין שניתן, וגם לעשות בכפיה על הגוף עוד אפשרי, אך מהו בלבבך שהרי הרצון לקבל חזק, אז איך אהבת השם קרובה. אפילו את חברך אינך מצליח לאהוב באופן נצחי רציף. התורה אומרת שזה קרוב וההרגשה היא לא.

היראה היא דבר קשה מאד בלב, שהרי רק יראת הרוממות היא הראויה ולא יראת פחד משכר ועונש.

בלבבך לעשותו – ישנם מספר מדורים בלב וצד אחד הוא אהבה לצורך עשיה, וצד אחר שאהבה הופכת לקבועה לטבע שני.
אֶלָּא דְּ"לַעֲשֹׂתוֹ" רוֹצֶה לוֹמַר, הָאַהֲבָה הַמְּבִיאָה לִידֵי עֲשִׂיַּת הַמִּצְוֹת בִּלְבַד, שֶׁהִיא רְעוּתָא דְּלִבָּא שֶׁבְּתַעֲלֻמּוֹת לֵב וזה כאשר אדם מתחבר לאותה בחינה בלב שנק' בתעלומות הלב, גַּם כִּי אֵינָהּ בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ. וְדָבָר זֶה קָרוֹב מְאֹד וְנָקֵל לְכָל אָדָם אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ מֹחַ בְּקָדְקֹדוֹ זו בחינת אהבה שביראה, במוח ולא בגוף. גם במוח ישנם בחינות של זכר – אמונה ושל נקבה. וכאשר אדם רוצה להגיע לאמונה שתתפשט לליבו, עליו לקבל החלטה אמונית, להפעיל כוח החלטה במוח, היא האהבה שביראה, כלומר לעורר את הלב שבמוח, זהו כוח אידיאי, כוח הנצח שמוביל את האדם ע"י מצפון פנימי, כִּי מֹחוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וְיָכוֹל לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ כְּכָל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ. וּכְשֶׁיִּתְבּוֹנֵן בּוֹ בִּגְדֻלַּת אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, מִמֵּילָא יוֹלִיד בְּמֹחוֹ עַל כָּל פָּנִים הָאַהֲבָה לַה' , לְדָבְקָה בּוֹ בְּקִיּוּם מִצְוֹתָיו וְתוֹרָתוֹ. וְזֶה כָּל הָאָדָם, כִּי "הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם" היום הוא בחינת גילוי לעשיה ע"י החלטה אמונית כְּתִיב4, שֶׁהַיּוֹם הוּא עוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה הגלוי דַּוְקָא, וּלְמָחָר לקבל שכרם כו' כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר. מחר זו כבר בחינת נסתר מהאדם ורק השם יכול להועיל לו שירד הדבר לליבו באהבה.

בעבודת הבינוני המוח ברשותו ויכול להגיע לאהבה זו בהחלטה.

מוח האדם הוא כלי עזר ולא האדם עצמו, לכן יש להשתמש בכלי זה כראוי ע"י שליטה על האהבה שבמוח שתשפיע על תעלומות הלב, דהיינו מקום העשייה.

 

וְהַמֹּחַ כאשר הוא חזק ויש בו יראת הרוממות שַׁלִּיט בְּטִבְעוֹ וְתוֹלַדְתּוֹ עַל חָלָל הַשְּׂמָאלִי שֶׁבַּלֵּב, וְעַל פִּיו, וְעַל כָּל הָאֵבָרִים, שֶׁהֵם כְּלֵי הַמַּעֲשֶׂה. אִם לֹא מִי שֶׁהוּא רָשָׁע בֶּאֱמֶת הפנימיות גדולה מהחיצוניות למרות שבאופן מעשי יצר לב האדם רע מנעוריו, כְּמַאֲמַר רַזַ"ל5 שֶׁהָרְשָׁעִים הֵם בִּרְשׁוּת לִבָּם וְאֵין לִבָּם בִּרְשׁוּתָם כְּלָל, ואין להם אפשרות לפעול אחרת וְזֶה עֹנֶשׁ עַל גֹּדֶל וְעֹצֶם עֲוֹנָם. וְלֹא דִּבְּרָה תּוֹרָה בְּמֵתִים אֵלּוּ, שֶׁבְּחַיֵּיהֶם בתענוג האסור שהם מושכים קְרוּיִים מֵתִים. כִּי בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לָרְשָׁעִים לְהַתְחִיל לַעֲבֹד ה' בְּלִי שֶׁיַּעֲשֹוּ תְּשׁוּבָה עַל הֶעָבָר תְּחִלָּה, לְשַׁבֵּר בייסורים הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם מָסָךְ מַבְדִּיל וּמְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינָם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עַל יְדֵי שְׁבִירַת לִבּוֹ וּמְרִירַת נַפְשׁוֹ עַל חֲטָאָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק6 "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר" הקב"ה רוצה את הלב ששבר את התאוות הגשמיות וגו', שֶׁעַל יְדֵי לֵב נִשְׁבָּר נִשְׁבְּרָה רוּחַ הַטֻּמְאָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא [עַיֵּן שָׁם פָּרָשַׁת פִּינְחָס דַּף ר"מ וּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא דַּף ח' וְדַף ה' ע"א וּבְפֵרוּשׁ הרמ"ז שָׁם. אין דרך לתקן את הגאוותן אלא ע"י שבירתו. עליו להתייאש לחלוטין מהאני הכוזב שלו, לבכות תקופה בכאב על מצבו, ולהגיע להכרה שתענוגות מזוייפים הורגים אותו כפי שסם הורג את הנרקומן. בלי לקבל עשר מכות הוא לא יצא ממיצרי הנפש. שהרי בכדי לשבור את הקליפה חייבים להכיר את הרע ולסור ממנה, להיבדל מהסביבה המזיקה. וכך עם ישראל צריך להיבדל מהגויים הרחוקים, אך הגויים שבנפש, שבאים מתוך 7 העממים היושבים בארץ, דהיינו על הרצון הישר של האדם, יש להרוג אותם ולא להשאיר להם שום זכר. ומי שחושב להשאיר קצת מהם, מגדל המן בנפשו, בחינת שאור שיתפח מעצמו. אין לאדם סיכוי לצאת מהגלות הנפשית וללכת בדרך השם – ללא ברית וסביבה ראויה.

וְהִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה, לְהַעֲלוֹת הֵ"א תַּתָּאָה לַהֲקִימָהּ מִנְּפִילָתָהּ שֶׁנָּפְלָה אֶל הַחִיצוֹנִים, שֶׁהוּא סוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, כְּמַאֲמַר רַזַ"ל7: "גָּלוּ לֶאֱדוֹם, שְׁכִינָה עִמָּהֶם". דְּהַיְינוּ, כְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה אֱדוֹם, מוֹרִיד וּמַמְשִׁיךְ לְשָׁם בְּחִינַת וְנִצּוֹץ אֱלֹהוּת הַמְחַיֶּה אֶת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלּוֹ, הַמְּלֻבָּשִׁים בּוֹ בַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית, מֵהַקְּלִפָּה שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, הַמּוֹלֶכֶת בּוֹ בְּעוֹדוֹ רָשָׁע וּמוֹשֶׁלֶת בָּעִיר קְטַנָּה שֶׁלּוֹ, וְנַפְשׁוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ כְּבוּשִׁים בַּגּוֹלָה אֶצְלָהּ. וּכְשֶׁנִּשְׁבָּר לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ, וְנִשְׁבְּרָה רוּחַ הַטֻּמְאָה וְסִטְרָא אַחֲרָא וַיִּתְפָּרְדוּ וכו', הִיא קָמָה מִנְּפִילָתָהּ וְגַם נִצָּבָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר.

אור הזך שברשימה אינו יורד, אך אור העב יורד ולעולמות בי"ע למקום הקליפות ונק' ניצוץ. ניצוץ זה הוא מעין הכלי של הזיכרון מהקדושה, תענוג מהאמת.

אין לעורר זיכרון של תענוג מהאמת במקום טומאה, לכן אין ללמד גוי תורה, שאז הוא יתחיל לפתח תורות אלטרנטיביות והרגשות רוחניות כאילו הן האמת תוך שהם חומסים את האור.

רק כאשר מופיע בהתגלות הלב יראה ואהבה, אז האהבה שלמה.

 

אתר הבית- https://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: https://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams