נאמנות נפשית

נאמנות נפשית

 

כוס התה

הושטתי את ידי ואחזתי בכוס התה שהונחה על השולחן הקטן מולי.
"וואוו, הכוס ממש חמה" נפלט מפי.
רבי ומורי שישב מולי הרים את עיניו והסתכל בי במבט חרישי ואוהב. ידעתי, חשתי שרבי ומורי חודר לנימי נפשי עת שמעתי את קולו הרך חודר לאוזניי.


"האם אתה חש את הכוס החמה? מי אתה?"

התבלבלתי לרגע, הייתי נבוך מהשאלה הכל כך פשוטה לכאורה. בשאלות אלו תמיד היה מונח העומק הדרוש כדי לחדור לעמקי הנשמה.
ידעתי את הכיוון שהרב שלי מנחה אותי זה שנים, אני לא מה שנראה מחוצה לי.
עניתי כמנצח "אני כמובן חש את היד, את חום היד שלי עצמי" הוא הסתכל בי ולא אמר מאומה. אני צריך לחדור עוד קצת. שתקתי אתו.

 

הנפש הנעלמת בעולם

"שב בני קרוב יותר אליי ואנסה ללמדך דבר מה" אמר בשקט האופייני לו.
דבריו נבעו בחופשיות מפיו "הנפש היא החשה. היד היא שליחה של הנפש, אתה חש את התפעלות נפשך מחום ידך. הנפש היא הנפעלת מהעולם.
הביט על הקיר ממול ומבטו כמו חדר לתוכו, הסתכל מעבר אליו והמשיך בינו לבין עצמו, התאמצתי לקלוט כל נדנוד של הרגש בדבריו.
"רק את הצורה המצטיירת בתוך עומק נפשו האדם רואה. המחשבה של האדם שאת החוץ הוא רואה מרחיקה אותו אט אט מנפשו שלו. הצורך של האדם לתפקד מבחינה חיצונית מלמדת אותו כיצד לבוא במגע עם העולם, תפיסה זו נחוצה לקטן המבקש להסתדר עם העולם ולנצלו לקיומו. אם נשאר בתפיסה זו, משם מגיעה כל דאוות ליבו.
כאשר אדם מתרגל לתפיסה חיצונית זו, כאשר שוכח שהכל קורה בתוך נפשו, כל הגיגיו הם לרצון השינוי החיצוני. התפיסה הנפשית התלויה בחושי האדם הגשמיים מלובשת בלבושים גסים ועבים עד שמרחיקה את האדם מההרגש הנפשי. זאת, כאשר הוא בא במגע עם העולם דרך חושיו"
הוא שתק.
לא הצלחתי להבין מה אני אמור לעשות עם ידע זה?
"האם להפסיק להשתמש עם החושים?" שאלתי בתמיהה

 

להיות אתה

הוא המשיך ואמר "אתה נפש ולא גוף. אל תשכח את עצמך. אל תחשוש להרגיש, ויחד עם זאת להסתכל על נפשך המתרגשת. הכר את עצמך – את נפשך. שאל את עצמך מה אתה מרגיש? מה מבקשת נפשך? אל תדרוש את ההרגשה מפעולת הזולת, אלא מצורת ההסתכלות המתחדשת בנפשך"
"כיצד אעשה את התנועה הנפשית? כיצד אשנה את צורת ההסתכלות?" שאלתי חסר אונים.
אתה עשוי ממספר רבדים בנפשך, הסכם לחדור לרבדים פנימיים. השתחרר מעט מהרצון למצוא חן, מהצורך להיות מה שאחרים מצפים ממך להיות. האמן שיש אהבה בנפשך והתחל לחיות אותה. האמן שיש בתוכך שמחה והפגן אותה לעצמך. בשיח הפנימי שלך עם עצמך בקש את השמחה. אל תחכה שמשהו או מישהו מבחוץ יגרום לשמחה זו"

 

אתה זז לא העולם

הוא הביט בי, מעט בשובבות, כך חשתי, הוא שאל אותי שאלה שמאוד הפתיעה אתי.
"תאמר לי, אתה אוהב אותי?" בטח עניתי. הוא המשיך, "אתה חושב שאני אוהב אותך?" אני מאוד רוצה בכך. עניתי. "מה אתה מוכן לעשות בשביל זה?"
"הכל" עניתי.
"אתה לא יכול לעשות כלום חוץ מאשר להיות עצמך. אותו עצמי אמיתי פנימי שאתה פוחד ממנו. אתה חושש לחשוף אותו שמא תיפגע. אתה לא יכול להיפגע אם אינך מבקש את האהבה מחוץ לך. חפש את אותה נפש משוחררת שאתה פוחד לחיות.
אתה מבקש שהסביבה תרצה אותך כאשר אתה אינך רוצה את עצמך. אתה חושב שהכוס חמה. אתה הורגלת שהעולם זז במקום לחוש שאתה הוא זה שזז"
הוא שתק לרגע, הסתכל בי במבט כל כך אוהב שהייתי ממש נבוך.
"אתה לא צריך לגמול לי על אהבתי, אינך צריך לשלם עליה, אינך צריך להיות מה שאתה לא, אתה צריך להיות מי שאתה ללא פחד ללא מורא. אם לא אצליח להתחבר למי שאתה, אני מבקש שלא תשקר לי את התחפושת שלך"

 

המסע הנפשי

"עתה צא למסע וזכור, החיפוש בחוץ מקרר את נפשך – אוטם אותה. אם למרות החיצוניות נשארת איש מתרגש עם נפש חמה כל החמימות והלכאורה שחרור מתבטאים רק בחיצוניות רדודה, שאינה פוגשת את האני האמיתי שלך.
חפש את העצמי האמיתי, הסר את המחיצות, חדור לנבכי נפשך, היה משוחרר לגמרי לאהוב, אל תבקש מאומה מהסביבה אלא מעצמך. חפש את האני השמח האוהב, היה אדם מתרגש בחופשיות, חיה את האני הנפשי שלך, היה נאמן לנפשך"
הסתכלתי על כוס התה, המבט נע אל רבי ומורי שישב מולי, לא רציתי לזוז, חשתי שכל תנועה עלולה לסיים את המצב, רציתי שכך יישאר לעולם.
"אני יכול להראות לך את הדרך, אתה הוא זה שצריך להלך בה" שמעתי את קולו מפלס דרך בין הרהוריי.
הבנתי, קמתי ממקומי נעתי לעבר הדלת, פסעתי ברחוב. לא יודע מה קרה בדרך, מצאתי את עצמי עומד מול אשתי. "אני אוהב אותך" אמרתי. היא הזילה דמעה, היא חשה. פעם ראשונה שהרגשתי משוחרר, אמיתי אוהב מהעצמי האמיתי.

אוהב אתכם חברים יקרים.
הרב אדם סיני

לתגובות ושאלות היכנסו לעמוד הרב בפייס:

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו