ספר התניא – פרק לז

83

שיעור שמע:
הורד Mp3

SSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSS

לז

וְהִנֵּה תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת הַזֶּה שֶׁל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ וּתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁהוּא גִּלּוּי אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי, תָּלוּי בְּמַעֲשֵׂינוּ וַעֲבוֹדָתֵנוּ כָּל זְמַן מֶשֶׁךְ הַגָּלוּת. כִּי הַגּוֹרֵם שְׂכַר הַמִּצְוָה הִיא הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ. כִּי בַּעֲשִׂיָּתָהּ מַמְשִׁיךְ הָאָדָם גִּלּוּי אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, לְהִתְלַבֵּשׁ בְּגַשְׁמִיּוּת עוֹלָם הַזֶּה, בְּדָבָר שֶׁהָיָה תְּחִלָּה תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת קְלִפַּת נֹגַהּ וּמְקַבֵּל חִיּוּתָהּ מִמֶּנָּה, שֶׁהֵם כָּל דְּבָרִים הַטְּהוֹרִים וּמֻתָּרִים שֶׁנַּעֲשֵׂית בָּהֶם הַמִּצְוָה מַעֲשִׂית, כְּגוֹן קְלָף הַתְּפִלִּין וּמְזוּזָה וְסֵפֶר תּוֹרָה, וּכְמַאֲמַר רַזַ"ל1: לֹא הֻכְשַׁר לִמְלֶאכֶת שָׁמַיִם אֶלָּא טְהוֹרִים וּמֻתָּרִים בְּפִיךָ לכאורה מובן מכאן שלכל דבר המשמש למצווה מוכשר להתקדש  וְכֵן אֶתְרֹג שֶׁאֵינוֹ עָרְלָה [הגהה: שֶׁהָעָרְלָה הִיא מִשָּׁלֹשׁ קְלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת לְגַמְרֵי שֶׁאֵין לָהֶם עֲלִיָּה לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים2, וְכֵן כָּל מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם], וּמָעוֹת הַצְּדָקָה שֶׁאֵינָן גָּזֵל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. וְעַכְשָׁו שֶׁמְּקַיֵּם בָּהֶם מִצְוַת ה' וּרְצוֹנוֹ, הֲרֵי הַחִיּוּת שֶׁבָּהֶם עוֹלֶה וּמִתְבַּטֵּל בְּאוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ הַמְּלֻבָּשׁ בָּהֶם, מֵאַחַר שֶׁאֵין שָׁם בְּחִינַת הֶסְתֵּר פָּנִים כְּלָל לְהַסְתִּיר אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ.
וְכֵן כֹּחַ נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית הַבַּהֲמִית שֶׁבְּאֵיבְרֵי גּוּף הָאָדָם הַמְּקַיֵּם הַמִּצְוָה, הוּא מִתְלַבֵּשׁ גַּם כֵּן בַּעֲשִׂיָּה זוֹ, וְעוֹלֶה מֵהַקְּלִפָּה נוגה וְנִכְלָל בִּקְדֻשַּׁת הַמִּצְוָה, שֶׁהִיא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וּבָטֵל בְּאוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא. וְגַם בְּמִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה וּקְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אַף שֶׁאֵינָן בַּעֲשִׂיָּה גַּשְׁמִית מַמָּשׁ שֶׁתַּחַת מֶמְשֶׁלֶת קְלִפַּת נֹגַהּ, מִכָּל מָקוֹם הָא קַיְמָא לָן דְּהִרְהוּר לָאו כְּדִבּוּר דָּמֵי, וְאֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ עַד שֶׁיּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, וְקַיְמָא לָן דַּעֲקִימַת שְׂפָתָיו הָוְיָא מַעֲשֶׂה3. כִּי אִי אֶפְשָׁר לַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית לְבַטֵא בִּשְׂפָתַיִם וּפֶה וְלָשׁוֹן וְשִׁנַּיִם הַגַּשְׁמִיִּים, כִּי אִם עַל יְדֵי נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית הַבַּהֲמִית הַמְּלֻבֶּשֶׁת בְּאֵיבְרֵי הַגּוּף מַמָּשׁ וְכָל מַה שֶּׁמְּדַבֵּר בְּכֹחַ גָּדוֹל יוֹתֵר, הוּא מַכְנִיס וּמַלְבִּישׁ יוֹתֵר כֹּחוֹת מִנֶּפֶשׁ הַחִיּוּנִית בְּדִבּוּרִים אֵלּוּ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב4: כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה" וגו .וכי עצמות יכולות לדבר, אלא הנפש החיונית היא המזיזה אותם. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל5: אִם עֲרוּכָה בְּכָל רְמַ"ח אֵיבָרִים, מִשְׁתַּמֶּרֶת; וְאִם לָאו, אֵינָהּ מִשְׁתַּמֶּרֶת. כִּי הַשִּׁכְחָה הִיא מִקְּלִפַּת הַגּוּף וְנֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית הַבַּהֲמִית, שֶׁהֵן מִקְּלִפַּת נֹגַהּ הַנִּכְלֶלֶת לִפְעָמִים בִּקְדֻשָּׁה. וְהַיְנוּ כְּשֶׁמַּתִּישׁ כֹּחָן וּמַכְנִיס כָּל כֹּחָן בִּקְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה אוֹ הַתְּפִלָּה.
זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת. שֶׁכֹּחַ נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית הַמִּתְלַבֶּשֶׁת בְּאוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר בְּתַלְמוּד תּוֹרָה אוֹ תְּפִלָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אוֹ מִצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, הֲרֵי כָּל גִּדּוּלוֹ וְחִיּוּתוֹ מֵהַדָּם, שֶׁהוּא מִקְּלִפַּת נֹגַהּ מַמָּשׁ, שֶׁהֵן כָּל אֳכָלִין וּמַשְׁקִין שֶׁאָכַל וְשָׁתָה וְנַעֲשֹוּ דָּם, שֶׁהָיוּ תַּחַת מֶמְשַׁלְתָּהּ וְיָנְקוּ חִיּוּתָם מִמֶּנָּה. וְעַתָּה הִיא מִתְהַפֶּכֶת מֵרַע לְטוֹב, וְנִכְלֶלֶת בִּקְדֻשָּׁה עַל יְדֵי כֹּחַ נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית הַגָּדֵל מִמֶּנָּה, שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בְּאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ אוֹ בַּעֲשִׂיָּה זוֹ, אֲשֶׁר הֵן הֵן פְּנִימִיּוּת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ בְּלִי שׁוּם הֶסְתֵּר פָּנִים, וְחִיּוּתָן נִכְלָל גַּם כֵּן בְּאוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. וּבְחִיּוּתָן נִכְלָל וְעוֹלֶה גַּם כֵּן כֹּחַ נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית.
וְעַל יְדֵי זֶה תַּעֲלֶה גַּם כֵּן כְּלָלוּת קְלִפַּת נֹגַהּ, שֶׁהִיא כְּלָלוּת הַחִיּוּת שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי וְהַחָמְרִי. כַּאֲשֶׁר כָּל הַנְּשָׁמָה וְנֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבְּכָל יִשְׂרָאֵל, הַמִּתְחַלֶּקֶת בִּפְרָטוּת לְשִׁשִּׁים רִבּוֹא, תְּקַיֵּם כָּל נֶפֶשׁ פְּרָטִית כָּל תַּרְיַ"ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה. שְׁסָ"ה לֹא תַעֲשֶׂה, לְהַפְרִיד שְׁסָ"ה גִּידִים שֶׁל דַּם נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית שֶׁבַּגּוּף כל אחד הוא פרט בכלל של האדם הראשון  שֶׁלֹּא יִינְקוּ וִיקַבְּלוּ חִיּוּת בַּעֲבֵרָה זוֹ מֵאַחַת מִשָּׁלֹשׁ קְלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת לְגַמְרֵי, שֶׁמֵּהֶן נִשְׁפָּעִים שְׁסָ"ה לֹא תַעֲשֶׂה דְּאוֹרָיְתָא וְעַנְפֵיהֶן שֶׁהֵן מִדְּרַבָּנָן.

תענוג של גוי בונה באדם נפש שלילית. הקליפות קיבלו כוח להיות כעין מאור שנותן חיות, אך היא מזוייפת בזה שהאור מאיר את הדברים וההבנות בסדר לא נכון, מספקות דמיונות שווא ועיוותים למציאות, וגורמות להיות מכור להן. לאומתן בקדושה יש לבחור כל פעם מחדש. לכן כשאדם מתמכר למשהו יבדוק האם הקליפה לא השתלטה עליו, שאז עליו לעשות reset נפשי.  אם כל נפש תפעל לא לקבל חיות מזוייפת, תוכל להתנגד לכל ג' קליפות טמאות. מצוות לא תעשה אינן מורות לא לעשות בגשמיות, אלא לא לקבל חיות מהקליפות הטמאות, המעשה רק מפגיש אותנו עם מקום קבלת החיות. וְשׁוּב לֹא תּוּכַל נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית לַעֲלוֹת אֶל ה' אִם נִטְמְאָה בְּטֻמְאַת הַשָּׁלֹשׁ קְלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת שֶׁאֵין לָהֶן עֲלִיָּה לְעוֹלָם, כִּי אִם בִּטּוּל וְהַעֲבָרָה לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב6: "וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ". וּרְמַ"ח מִצְוֹת עֲשֵׂה, לְהַמְשִׁיךְ אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא לְמַטָּה, לְהַעֲלוֹת לוֹ וּלְקַשֵּׁר וּלְיַחֵד בּוֹ כְּלָלוּת נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית שֶׁבִּרְמַ"ח אֵיבְרֵי הַגּוּף בְּיִחוּד גָּמוּר, לִהְיוֹת לַאֲחָדִים מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים, וְהֵם לוֹ לְמֶרְכָּבָה כְּמוֹ הָאָבוֹת. מדגיש כאן שהכוח הגשמי המעורב בעשיית מצווה משתייך לקדושה. ואם עשיית המצווה מקשרת להשם, אז גם כל הבחינות המשמשות לאותה מצווה קשורים להשם, אפילו נפש בהמה טהורה שאוכלים. לשיטת בעל הסולם זהו עולם חולף, זמני ולכן לא יכול להיות שכר כאן. עולם זה הוא תודעה שגויה המאפשרת לנו להתאמן תחת זמן ומקום.
וּמֵאַחַר שֶׁכְּלָלוּת נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית שֶׁבִּכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל תִּהְיֶה מֶרְכָּבָה קְדוֹשָׁה לַה' , אֲזַי גַּם כְּלָלוּת הַחִיּוּת שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהִיא קְלִפַּת נֹגַהּ עַכְשָׁו, תֵּצֵא אָז מִטֻּמְאָתָהּ וְחֶלְאָתָהּ, וְתַעֲלֶה לִקְדֻשָּׁה לִהְיוֹת מֶרְכָּבָה לַה' בְּהִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ. וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו, וְיוֹפִיעַ עֲלֵיהֶם בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזּוֹ, וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ, וְיִשְׂרָאֵל יִרְאוּ עַיִן בְּעַיִן, כִּבְמַתַּן תּוֹרָה, דִּכְתִיב7: אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ. וְעַל יְדֵי זֶה יִתְבַּלְּעוּ וְיִתְבַּטְּלוּ לְגַמְרֵי כָּל הַשָּׁלֹשׁ קְלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת, כִּי יְנִיקָתָן וְחִיּוּתָן מֵהַקְּדֻשָּׁה עַכְשָׁו הִיא עַל יְדֵי קְלִפַּת נֹגַהּ הַמְּמֻצַּעַת בֵּינֵיהֶן.
וְנִמְצָא כִּי כָּל תַּכְלִית שֶׁל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ וּתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁהוּא גִּלּוּי כְּבוֹדוֹ וֵאלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהַעֲבִיר רוּחַ הַטֻּמְאָה מִן הָאָרֶץ, תָּלוּי בְּהַמְשָׁכַת אֱלֹהוּתוֹ וְאוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא לַנֶּפֶשׁ הַחִיּוּנִית שֶׁבִּכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל, בְּכָל רְמַ"ח אֵבָרֶיהָ, עַל יְדֵי קִיּוּמָהּ כָּל רְמַ"ח מִצְוֹת עֲשֵׂה; וּלְהַעֲבִיר רוּחַ הַטֻּמְאָה מִמֶּנָּה בִּשְׁמִירָתָהּ כָּל שְׁסָ"ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא יִינְקוּ מִמֶּנָּה שְׁסָ"ה גִּידֶיהָ. כִּי כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם שִׁשִּׁים רִבּוֹא נְשָׁמוֹת פְּרָטִיּוֹת, הֵם כְּלָלוּת הַחִיּוּת שֶׁל כְּלָלוּת הָעוֹלָם. כִּי בִּשְׁבִילָם נִבְרָא האדם הוא המלך של העולם הזה, הכלל, וְכָל פְּרָט מֵהֶם הוּא כּוֹלֵל, וְשַׁיָּךְ לוֹ הַחִיּוּת שֶׁל חֵלֶק אֶחָד מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא מִכְּלָלוּת הָעוֹלָם הַתָּלוּי בְּנַפְשׁוֹ הַחִיּוּנִית, לְהַעֲלוֹתוֹ לַה' בַּעֲלִיָּתָהּ. דְּהַיְנוּ בְּמַה שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ מֵעוֹלָם הַזֶּה לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ וְנַפְשׁוֹ הַחִיּוּנִית לַעֲבוֹדַת ה'  כְּגוֹן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְדוֹמֵיהֶם, וְדִירָה וְכָל כְּלֵי תַּשְׁמִישָׁיו.
אֶלָּא שֶׁשִּׁשִּׁים רִבּוֹא נְשָׁמוֹת פְּרָטִיּוֹת אֵלּוּ הֵן שָׁרָשִׁים, וְכָל שֹׁרֶשׁ מִתְחַלֵּק לְשִׁשִּׁים רִבּוֹא נִיצוֹצוֹת, שֶׁכָּל נִיצוֹץ הוּא נְשָׁמָה אַחַת. וְכֵן בְּנֶפֶשׁ וְרוּחַ, בְּכָל עוֹלָם מֵאַרְבַּע עוֹלָמוֹת, אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וְכָל נִיצוֹץ לֹא יָרַד לָעוֹלָם הַזֶּה, אַף שֶׁהִיא יְרִידָה גְּדוֹלָה וּבְחִינַת גָּלוּת מַמָּשׁ – כִּי גַּם שֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק גָּמוּר, עוֹבֵד ה' בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה רַבָּה בְּתַעֲנוּגִים, לֹא יַגִּיעַ לְמַעֲלוֹת דְּבֵקוּתוֹ בַּה' בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ בְּטֶרֶם יְרִידָתוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה הַחָמְרִי, לֹא מִנַּהּ וְלֹא מִקְצָתָהּ, וְאֵין עֵרֶךְ וְדִמְיוֹן בֵּינֵיהֶם כְּלָל. כַּנּוֹדָע לְכָל מַשְׂכִּיל, שֶׁהַגּוּף אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל וכו'. אֶלָּא יְרִידָתוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה, לְהִתְלַבֵּשׁ בְּגוּף וְנֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית, הוּא כְּדֵי לְתַקְּנָם בִּלְבַד וּלְהַפְרִידָם מֵהָרַע שֶׁל שָׁלֹש קְלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת, עַל יְדֵי שְׁמִירַת שְׁסָ"ה לֹא תַעֲשֶׂה וְעַנְפֵיהֶן, וּלְהַעֲלוֹת נַפְשׁוֹ הַחִיּוּנִית עִם חֶלְקָהּ הַשַּׁיָּךְ לָהּ מִכְּלָלוּת עוֹלָם הַזֶּה, וּלְקַשְּׁרָם וּלְיַחֲדָם בְּאוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא אֲשֶׁר יַמְשִׁיךְ בָּהֶם, עַל יְדֵי קִיּוּמוֹ כָּל רְמַ"ח מִצְוֹת עֲשֵׂה בְּנַפְשׁוֹ הַחִיּוּנִית, שֶׁהִיא הִיא הַמְּקַיֶּמֶת כָּל מִצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב [בעץ חיים שער כ"ו] כִּי הַנְּשָׁמָה עַצְמָהּ אֵינָהּ צְרִיכָה תִּקּוּן כְּלָל וכו', וְלֹא הֻצְרְכָה לְהִתְלַבֵּשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וכו' רַק לְהַמְשִׁיךְ אוֹר לְתַקְּנָם וכו'. וְהוּא מַמָּשׁ סוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה לְבָרֵר נִיצוֹצִין אור העב של הרשימה. כשאדם חווה חוויה נשארת רשימה דהתלבשות בפנימיות. וכאשר חוטא פוגש תענוג המלובש בקליפות, הרשימה דהתלבשות מזכירה לו ממה מותר לתענג, מה לרצות. את התענוג אנו רוצים להוציא מהקליפה, כמו למשל אדם רוצה רכוש גדול: הקליפה אומרת לו זה כסף, והנשמה אומרת לו תורה ומעשים טובים. הקליפה היא המקרה בעולם הזה ועליו להוציאה מתפיסת המקרה, דהיינו תודעת העולם הזו בו אין שכר.

הנשמה יורדת לעולם הזה כדי לתקן את הגוף הרוחני, דהיינו הרצון לקבל ולקשרו לנפש החיונית היכולה לקבל תענוג אמיתי. את הגוף הגשמי אין מה לתקן והוא נפסד. אליהו עלה עם גופו מפני שנשאר לו תפקיד בעולם כלפי אחרים. הנפש שייכת לנרנח"י, היא התלבשות אורות בכלים, לכן זה התענוג של הרצון לקבל בדרך המותר או חלילה בדרך האסור. באדם שני חלקים, הגוף שהוא הרצון לקבל והאור המלובש בגוף הוא הנשמה. בעולם הזה יש את הנפש הבהמית שמקשרת או שוללת את התענוג של עולם הזה לרצון לקבל הרוחני, הוא הגוף.
וּבָזֶה יוּבָן מַה שֶּׁהִפְלִיגוּ רַזַ"ל בִּמְאֹד מְאֹד בְּמַעֲלַת הַצְּדָקָה וְאָמְרוּ8 שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, וּבְכָל תַּלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי הִיא נִקְרֵאת בְּשֵׁם "מִצְוָה" סְתָם. כִּי כָּךְ הָיָה הֶרְגֵּל הַלָּשׁוֹן, לִקְרוֹא צְדָקָה בְּשֵׁם "מִצְוָה" סְתָם, מִפְּנֵי שֶׁהִיא עִקַּר מִצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת וְעוֹלָה עַל כֻּלָּנָה. שֶׁכֻּלָּן הֵן רַק לְהַעֲלוֹת נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית לַה' , שֶׁהִיא הִיא הַמְּקַיֶּמֶת אוֹתָן וּמִתְלַבֶּשֶׁת בָּהֶן לִכָּלֵל בְּאוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא הַמְּלֻבָּשׁ בָּהֶן. וְאֵין לְךָ מִצְוָה שֶׁנֶּפֶשׁ הַחִיּוּנִית מִתְלַבֶּשֶׁת בָּהּ כָּל כָּךְ כִּבְמִצְוַת הַצְּדָקָה. שֶׁבְּכָל הַמִּצְוֹת אֵין מִתְלַבֵּשׁ בָּהֶן, רַק כֹּחַ אֶחָד מִנֶּפֶשׁ הַחִיּוּנִית, בִּשְׁעַת מַעֲשֵׂה הַמִּצְוָה לְבַד. אֲבָל בִּצְדָקָה שֶׁאָדָם נוֹתֵן מִיגִיעַ כַּפָּיו, הֲרֵי כָּל כֹּחַ נַפְשׁוֹ הַחִיּוּנִית מְלֻבָּשׁ בַּעֲשִׂיַּת מְלַאכְתּוֹ אוֹ עֵסֶק אַחֵר שֶׁנִּשְׂתַּכֵּר בּוֹ מָעוֹת אֵלּוּ; וּכְשֶׁנּוֹתְנָן לִצְדָקָה, הֲרֵי כָּל נַפְשׁוֹ הַחִיּוּנִית עוֹלָה לַה' לכאורה אפשר היה לחשוב על מוות ואהבת לרעך, אלא שצדקה זה לקיום ואהבה לשכלול.  וְגַם מִי שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה מִיגִיעוֹ, מִכָּל מָקוֹם הוֹאִיל וּבְמָעוֹת אֵלּוּ הָיָה יָכוֹל לִקְנוֹת חַיֵּי נַפְשׁוֹ הַחִיּוּנִית, הֲרֵי נוֹתֵן חַיֵּי נַפְשׁוֹ לַה. וְלָכֵן אָמְרוּ רַזַ"ל9 שֶׁמְּקָרֶבֶת אֶת הַגְּאֻלָּה, לְפִי שֶׁבִּצְדָקָה אַחַת מַעֲלֶה הַרְבֵּה מִנֶּפֶשׁ הַחִיּוּנִית, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לְהַעֲלוֹת מִמֶּנָּה כָּל כָּךְ כֹּחוֹת וּבְחִינוֹת בְּכַמָּה מִצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת אֲחֵרוֹת.
וּמַה שֶּׁאָמְרוּ רַזַ"ל10 שֶׁתַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם, הַיְנוּ מִפְּנֵי שֶׁתַּלְמוּד תּוֹרָה הוּא בְּדִבּוּר וּמַחֲשָׁבָה, שֶׁהֵם לְבוּשִׁים הַפְּנִימִיִּים שֶׁל נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית. וְגַם מַהוּתָן וְעַצְמוּתָן שֶׁל בְּחִינַת חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת מִקְּלִפַּת נֹגַהּ שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַחִיּוּנִית נִכְלָלוֹת בִּקְדֻשָּׁה מַמָּשׁ, כְּשֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּעִיּוּן וָשֵׂכֶל. וְאַף שֶׁמַּהוּתָן וְעַצְמוּתָן שֶׁל הַמִּדּוֹת, חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת וכו', לֹא יָכְלוּ לָהֶם הַבֵּינוֹנִים לְהַפְּכָם לִקְדֻשָּׁה. הַיְנוּ מִשּׁוּם שֶׁהָרָע חָזָק יוֹתֵר בַּמִּדּוֹת מִבְּחָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, מִפְּנֵי יְנִיקָתָן שָׁם מֵהַקְּדֻשָּׁה יוֹתֵר, כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵ"ן.
זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת, וְהִיא הָעוֹלָה עַל כֻּלָּנָה, בְּמַעֲלַת עֵסֶק תַּלְמוּד תּוֹרָה עַל כָּל הַמִּצְוֹת, עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל בְּשֵׁם הַתִּקּוּנִים, דִּרְמַ"ח פִּקּוּדִין הֵן רְמַ"ח אֵבָרִים דְּמַלְכָּא. וּכְמוֹ בָּאָדָם הַתַּחְתּוֹן דֶּרֶךְ מָשָׁל, אֵין עֲרוֹךְ וְדִמְיוֹן כְּלָל בֵּין הַחִיּוּת שֶׁבִּרְמַ"ח אֵבָרָיו לְגַבֵּי הַחִיּוּת שֶׁבַּמּוֹחִין, שֶׁהוּא הַשֵּׂכֶל הַמִּתְחַלֵּק לְשָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת, חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת. כָּכָה מַמָּשׁ דֶּרֶךְ מָשָׁל, לְהַבְדִּיל בְּרִבְבוֹת הַבְדָּלוֹת לְאֵין קֵץ, בְּהֶאָרַת אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא הַמִּתְלַבְּשׁוֹת בְּמִצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, לְגַבֵּי הֶאָרַת אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא שֶׁבִּבְחִינַת חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת שֶׁבְּחָכְמַת הַתּוֹרָה, אִישׁ אִישׁ כְּפִי שִׂכְלוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ. וְאַף שֶׁאֵינוֹ מַשִּׂיג אֶלָּא בְּגַשְׁמִיּוּת, הֲרֵי הַתּוֹרָה נִמְשְׁלָה לְמַיִם, שֶׁיּוֹרְדִים מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ וכו' כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל.
וְאַף עַל פִּי כֵן אָמְרוּ רַזַ"ל11: לֹא הַמִּדְרָשׁ עִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה, וְ"הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם"12 כְּתִיב13, וּמְבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה לְקִיּוּם מִצְוָה מַעֲשִׂית כְּשֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים14. מִשּׁוּם כִּי זֶה כָּל הָאָדָם וְתַכְלִית בְּרִיאָתוֹ וִירִידָתוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה, לִהְיוֹת לוֹ יִתְבָּרַךְ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים דַּוְקָא, אין מדובר על פרטים גשמיים הנריאים לנו בחוש הגשמי לְאִתְהַפְּכָא חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא, "וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ" 15 הַגַּשְׁמִית דַּיְקָא, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים, אֵין מְבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה, אַף שֶׁכָּל הַתּוֹרָה אֵינָהּ אֶלָּא פֵּרוּשׁ הַמִּצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת. וְהַיְנוּ מִשּׁוּם שֶׁהִיא בְּחִינַת חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת שֶׁל אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וּבְעָסְקוֹ בָּהּ מַמְשִׁיךְ עָלָיו אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְהֶאָרָה גְּדוֹלָה לְאֵין קֵץ מֵהֶאָרָה וְהַמְשָׁכָה עַל יְדֵי פִּקּוּדִין, שֶׁהֵן אֵבְרִין דְּמַלְכָּא. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַב שֵׁשֶׁת16: חַדַּאי נַפְשַׁאי, לָךְ קְרַאי, לָךְ תַּנַּאי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר בַּאֲרִיכוּת.
וְהִנֵּה הַמְשָׁכָה וְהֶאָרָה זוֹ שֶׁהָאָדָם מַמְשִׁיךְ וּמֵאִיר מֵהֶאָרַת אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא עַל נַפְשׁוֹ וְעַל נַפְשׁוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל – הִיא הַשְּׁכִינָה, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מְקוֹר כָּל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן – עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה, נִקְרֵאת בִּלְשׁוֹן 'קְרִיאָה' , 'קוֹרֵא בַּתּוֹרָה' . פֵּרוּשׁ, שֶׁעַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה – קוֹרֵא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָבוֹא אֵלָיו, כִּבְיָכוֹל כְּאָדָם הַקּוֹרֵא לַחֲבֵרוֹ שֶׁיָּבֹא אֵלָיו, וּכְבֵן קָטָן הַקּוֹרֵא לְאָבִיו לָבֹא אֵלָיו, לִהְיוֹת עִמּוֹ בְּצַוְתָּא חֲדָא, וְלֹא לִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִשָּׁאֵר יְחִידִי חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב17: "קָרוֹב ה' לְכָל קוֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת". וְאֵין אֱמֶת אֶלָּא תּוֹרָה, דְּהַיְנוּ שֶׁקּוֹרֵא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יְדֵי הַתּוֹרָה דַּוְקָא, לְאַפּוֹקֵי מִי שֶׁקּוֹרֵא אוֹתוֹ שֶׁלֹּא עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה, אֶלָּא צוֹעֵק כָּךְ 'אַבָּא אַבָּא'. וּכְמוֹ שֶׁקּוֹבֵל עָלָיו הַנָּבִיא18: "וְאֵין קוֹרֵא בִשְׁמֶךָ" וכו', וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר. וּמִזֶּה יִתְבּוֹנֵן הַמַּשְׂכִּיל לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו יִרְאָה גְּדוֹלָה בִּשְׁעַת עֵסֶק הַתּוֹרָה. אמר בתחילה שמצוות הצדקה גדולה מכולן, ואומרים תלמוד תורה כנגד כולם – אלא צדקה כנגד המידות חג"ת, ותלמוד תורה חב"ב לכן הארה גדולה יותר. אלא כשיש מצווה מעשית ובנוסף לימוד התורה יכול לרדת למדרגות נמוכות, שזו התכלית שתרד ההארה למטה, לכן מצוות הצדקה מאפשרת לעשות לו דירה בתחתונים.

 

שאלות לחזרה ושינון בתניא פרק לז
1. מהי לפי 'בעל התניא' תכלית השלמות של ימות המשיח ותחיית המתים?
2. מדוע הגורם שכר מצוה הוא המצוה עצמה כפי שאומרים חז"ל?
3. מה תכליתם של משמשי המצוה כמו אתרוג, מעות הצדקה, תפילין וכיוצא בזה?
4. האם גם ג' הקל' הטמאות יחזרו לקדושה בגמה"ת? הסבר ונמק.
אתר הבית- https://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: https://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams