סעודת ראש חודש אדר – ה'תשע"ז

164

שיעור שמע:
הורד Mp3

————————————————

דברי הרב בסעודה
ר"ח אדר התשע"ז –
חודש טוב לכולם!
"משנכנס אדר מרבין בשמחה"
כאשר אנחנו רואים כשמצווים עלינו משהו בתורה, משמע שאנחנו צריכים איזה אתגר מיוחד לשמחה הזאת. לכאורה, כשאדם רוצה לשמוח, הוא לא יכול ללחוץ על כפתור ולהיות שמח. אבל, אם מצווים עלינו דבר מה, כנראה שאפשרי הדבר לאדם.
מה האתגר המיוחד בחודש אדר? חודש השניים עשר, הוא החודש שמציין דווקא את צד הפירוד. את צד של החלוקה. הצד החלוקה מאפשר לאדם לראות מי הוא. מה הרצונות הגדולים שלו ולמה הוא משתוקק בחיים.
ההשתוקקות הזאת היא בדרך כלל באה בצורה של קליפה. בצורה של המן, לשתות בכלי זהב לראות מה אני חפץ ומה אני רוצה מהחיים.
המלחמה האמיתית של האדם, היא לראות שכאשר המציאות מופיעה מולו, היא מגלה לנו בשלב ראשון את ההשתוקקות שלו. וההשתוקקות היא דבר טוב מאד, שיש לאדם. כי אם לא היתה לאדם השתוקקות הוא לא יכול היה להגיע לאהבה.
ידיעת הפרטיות של האדם, ידיעת הטבע שלו, ידיעה – אין זה אומר רק ידיעה בשכל. ידיעה זה אומר שיש לאדם את ההרגשה החזקה בתוכו של מה שהוא רוצה. והידיעה החזקה הזאת, היא נקראת גלות. הגלות הזאת היא גלות שיכולה להיות גלות טובה, ויכולה להיות גלות רעה.
באיזה תנאי הגלות טובה? בתנאי שאפשר מהגלות הזאת לקחת את הכח לצאת לגאולה. דהיינו שאדם יכול לרתום את הפרטיות, את ההשתוקקות העצמית שלו, למקום של קדושה, למקום של היחד.
אין דבר שהבורא ית' עושה בעולם שהוא לא לטובה. אבל, כן יש דברים שאנחנו מרגישים מהם דבר רע. כשאדם מרגיש דבר רע, שידע שהבורא התרחק ממנו. הבורא רוצה, אומר הזוהר הקדוש, שלא להראות לו, לא לגלות לו שהוא עושה לו רע. לכן הוא שולח שליחים שיסתכל דרך השליחים על הרע.
כאשר הוא מסתכל דרך השליחים, הוא לא משייך את זה לקב"ה, כי אם הוא היה משייך את זה לקב"ה אז הגלות היתה גלות גמורה. כשאדם משייך את הרע לאמצעים אחרים הוא עדין יכול להחזיק באמונה, שהבורא הוא טוב ומטיב. הוא צריך להגיד "הבורא מאמן אותי". המחשבה של האדם היא זו שקובעת את ההרגשה שלו. אין שום דבר מחוץ לך שיכול לעשות לך רע חוץ מאשר איך שאתה חושב על הדבר שקרה. ולכן, אתה צריך, את עיקר העבודה, לעשות בתוכך. לראות איך אתה מתייחס לדברים שקורים לך בחיים.
העבודה הזאת נראית מאד קשה, אבל היא גם מאד פשוטה. אדם יכול להיות שמח. השמחה לא נובעת ממה שקרה או לא קרה.
מסופר על כפרי אחד שבא לרבי מקוז'ניץ, אמר לו הרבי: מה זה, למה לא הבאת לי משלוח מנות? היום פורים! התבייש. לא רצה להגיד לרבי: אין לי מה לאכול בבית, איך אני אביא לך משלוח מנות? אבל, אחרי התפילה עלו כולם לבית של הרבי, בבוקר עשו טיש, הוא שתה יחד עם כל החבריה, היה שם משקה, ושמח.
קצת זחה דעתו, אמר הרבי לאביו, משלוח מנות. היום פורים. הלך למוכר הייש אמר לו: אולי אני יכול לקבל ממך בקבוק שיכר? היום פורים! אם יהיה לי אני אחזיר לך, אם לא? מה בכך?! פורים היום. כל הפושט יד נותנים לו. כך הלך גם לאופה ואמר לו… כך הלך גם למוכר התפוחים ואמר לו…. עשה סל, בא הביא לרבי משלוח מנות. אמר לו הרבי: כל שנה אני רוצה שתביא לי משלוח מנות בפורים. טוב עשית שהבאת לי! פורים היום, צריך לשמוח. מאד מאד שמח. שתה עוד קצת משקה.
שמח הבעל: בני אישתי וילדי נמצאים בבית. היום פורים היום. הלך עוד פעם לשיכר אמר לו. פורים היום. תן לי בקבוק. אם יהיה לי אחזיר לך אם לא מה בכך?! פורים היום. נתן לו. הלך לאופה, למוכר המגדנות לקח את כל הדברים והלך לביתו. בביתו נכנס לפתח אומר: פורים היום, פורים היום. חשבו שהשתגע. נתן להם קצת לשתות, קצת לאכול. מאד מאד שמחו.
שאר הסיפור, לא הוא החשוב. איזה גוי בא הקיש בדלת, היה פצוע. החיו אותו, אחר כך הוא אמר הבן שלו הרביץ לו. אבל יש לי אוצר אני אתן לכם. הוא הוציא את האוצר.
זה הסיפור. אני לא יודע אם היה, אבל העיקר מה שהיה.
מה להבין מהסיפור?
כשיש פורים אל תסתכל מה יש לי ומה אין לי. הדברים יכולים לבוא ממקור לא ידוע. המחשבה הראשונית שאין לי, היא מחשבה לא נכונה. אין אדם שאין לו כדי להיות שמח.
הקב"ה מזמן לאדם בדיוק את מה שהוא צריך. בכל רגע ורגע מה שהבורא נתן לך, עם זה אתה צריך להיות שמח. כל הפושט יד, לתת, נותנים לו.
ולכן, אדם צריך לראות שכאשר הוא מכין את עצמו לפורים הוא צריך לחפש, מיהו המן שבתוכי? איך את ההמן הזה אני הופך לדבר הטוב. להשתוקקות גדולה לה' ית'? מיהו הכוח שמאפשר לי לעשות את המעבר הזה, את ההיפוך הזה?
קודם כל היכולת שלי להתנגד להמן. איך אני יכול להתנגד להמן שכולם כורעים ומשתחווים אליו? כולם כורעים ומשתחווים לחיצוניות. אל מה שקורה מחוץ לנפש, מה שקורה בעולם וכולם מספרים לך איך תעשה כך או אחרת, שתצליח בחיים, שיהי לך הרבה בתים והרבה ממון והרבה יופי והרבה ידע. אומרים לך שזה מה שיציל אותך בחיים. וכולם כורעים ומשתחווים, והעיר שושן נבוכה.
כי יש איזה צדיק כמו משה רבינו, מרדכי היהודי, הבעל שם טוב, בעל הסולם וכדומה כל הצדיקים והם באים ואומרים: לא, לא ככה. אנחנו לא כורעים ומשתחווים לזה. אנחנו משתחווים למשהו אחר לגמרי. רק לבורא ית'! והם מוצאים את מי שמרעיל את המלך. את התפיסה שיש מלך לעולם.
כמו שאומרת הגמרא והזוהר, והאר"י הקדוש ובעל הסולם, כל מקום שכתוב מלך במגילה, הכוונה למלכו של עולם. לא איפה שכתוב המלך אחשוורוש. המלך סתם. אומר שהם רוצים להרעיל את המלך, ביגתן ותרש, האנוכיות והגאווה, להרעיל את המלך, את התפיסה של המלך, מבין מרדכי היהודי שאני צריך להחזיק בכח גדול את התפיסה הזאת שאני מאמין בבורא שהוא טוב ומטיב. אז אם מגיע לי משהו רע, אני חייב לאמר המאמן הגיע. הוא מאמן אותי, כי אני צריך לסדר עוד משהו, יש לי עוד תיקון. הביאו לי עוד חומר גלם, אני שען, הביאו לי שעון. מה רצית שיהיו לך בתור שען? רק שעונים מתוקנים? האם לשען שמביאים לו רק שעונים מתוקנים צריכים שהוא יהיה שען? שען הוא שען כשמביאים לו שעונים מקולקלים. ואתה שען. אבל אתה שואל למה כל כך מקולקלים??? כי אתה שען מקצוען!!!
ככה הבורא רוצה אותך. ככל שאתה תצליח יותר לתקן שעונים. איך מתקנים? עושים היפוך במחשבה. עושים "נהפוך הוא".
איך נהפןך? כל מה שחשבת. תעצור רגע. תשאל את עצמך מאיזה מקום אני חושב על הדבר??? אני חוקר את המחשבה שלי. לא את מה קורה בחוץ. אני לא חוקר את המחשבה שלי מה אני אעשה? אני חוקר את המחשבה שלי מאיזה מקום אני חושב? האם אני חושב ממקום של אהבה? של יחד? של הערכים שלי? של האידיאליים שלי? או אני חושב ממקום של מחשבה מה יצא לי מזה?
אם אני חושב ממקום של מחשבה של ה"ביחד", של "אהבה" יצאו דברים טובים. ואם יצאו דברים לא טובים בחוץ זה גם לא כל כך נורא. רק להיות פנויים והדברים מגיעים. אנחנו רק פוחדים להיות פנויים כי אם נחשוב על משהו שלא נותן לנו תמורה חיצונית זה נהפוך הוא. זה נהפוך הוא של פורים. שאפשר לוותר על מה יקרה בחוץ ואפשר לנהל את המחשבה שלי שתבוא מתודעה של אהבה, של יחד, של יופי.
להפסיק לספר סיפורים על העבר, להפסיק לדבר על העתיד. שאל את עצמך אם עכשיו אני רוצה להיות אוהב? אם עכשיו אני רוצה להיות שלם.
אם אתה רוצה, מהמקום הזה תפעל.
רבותינו נתנו לנו סדר איך לעשות את זה. גם מי שלא מכיר את הסדר הזה מספיק שיחשוב מהמקום הזה הוא כבר יגיע לסדר הנכון.
לא סדר של פועלות בחוץ. יש כאלה שמקיימים מבחוץ תורה ומצוות. לא לזה התכוונה התורה. התכוונה שנפגוש את המקום הפנימי הזה שלנו.
פורים זה היציאה מהגלות לגאולה. בגלות כשאתה רוצה ואתה חושב: אם יקרה מקרה כזה בחוץ אז יהיה לי טוב.
והגאולה שאתה אומר לעצמך, אם אני אחשוב ממקום של אהבה, אז הכל יהיה בסדר, גם אם לא יקרה שום דבר בחוץ. כך או אחרת.
לפעמים ממלחמה אנשים דווקא מתחברים.
היתה לא מזמן, מלחמת צוק איתן. איך אנשים התחברו? דווקא במלחמה התחברו. אמרתי לעצמי, בשקט, שלא ישמעו ,הלוואי ויימשך. לא המלחמה! האחדות! למה אנחנו לא יכולים להחזיק באחדות הזאת? למה צריך להביא לנו צרות? כמה פשוט שנחשוב מהמקום הזה ונראה שבאמת פחות אכפת לנו מה קורה בחוץ. זה לא כל כך משנה. רק בגלל שאנחנו כל כך נרעשים מזה, ואנחנו לימדנו את עצמינו, כל כך אכפת לנו, אנחנו רוצים להראות לאחרים שזה אכפת לנו.
אפשר לעשות את ה"נהפוך הוא" וזה הזמן בפורים. זו הגאולה האמיתית של האדם. כאשר יחשוב ממקום אחר. לא יחשוב מה לעשות. יחשוב איך לחשוב. יחשוב באיזה מקום אני חושב על הדברים, ויראה הפלא ופלא. יכול להיות שמח, כולנו מכירים שלא העשירים שמחים, ולא אלה שיש להם הרבה בתים שמחים. לא זה מה שעושה שמח. ובכול זאת אנחנו שואפים לזה.
לעצור! לעצור, להיות פתוח לחשוב ממקום אחר וקורה פלא. איך קורה? כמו אותו איכר שמצא את האוצר. ובמה הוא מצא את האוצר? בזה שהוא ידע: גוי זה לא דבר אמיתי. גוי זה אומר אני רוצה במחוץ. עובדי כוכבים ומזלות מוצאים את הכוח בחוץ. הוא רצה את האוצר. רצה את האוצר וידע, האוצר האמיתי של האדם הוא בתוכו פנימה. לא צריך לנסוע למקום רחוק. לכל יהודי יש את המקור הפנימי הזה. בע"ה שנזכה לעשות "נהפוך הוא" אמתי בפורים ונגיע לגאולה שלימה.
ל ח י י ם