חג השבועות- ביכורים

160

?ביכורים?
הנה חג השבועות עומד לפתחנו במלוא הדרו. מבקש הוא מאתנו את היקר מכל. מביא האדם את ביכוריו לבית המקדש, כפי המצווה עלינו בתורתנו הקדושה.
מבקשים אנו לראות את הנצרך מאתנו מבחינה נפשית ביום נשגב זה, שהוא ממש מתן תורתנו. ביום זה יכולים אנו לזכות לנותן המתנה ולא רק למתנה עצמה.

דברים פרק כ"ו
א וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. ב וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.

?הודיה לה'?
כאשר מגיע האדם, כל אחד במדרגתו, לארץ הקדושה, לרצון האמיתי והקדוש, ראוי שיביא מהבכורים לה' יתברך. הכהן המייצג את הקשר לעבודת ה', שהוא צד ההשפעה, הוא זה המקבל את הבכורים.
להבאת הבכורים התלוותה שמחה גדולה שהתבטאה במחולות ושירים. הביכורים מציינים את הפירות דקדושה שהנחיל ה' לאדם. הכרת תודה היא לה', מעין הכנעה האומרת: "הבכורים שלך הם".

?נתבונן בדברים המופלאים שאומר מביא הבכורים:?
"וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ–לִפְנֵי, מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ. ח וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל–וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, יְהוָה (דברים כ"ו ג'-י')

?שירת האדם?
אומר האדם: ״ארמי הוא האני הכוזב שלי שירד מצרימה לקליפות ולטומאה, שם היה לגר ולא לתושב, ונהיה שם לגוי גדול. את כל גדלות הרצון לקח הוא מהקליפות, מהפרטיות. המצרים, המייצגים את האנוכיות והגאווה, את המקום הצר של האדם, הרעו את האני האמיתי שלי. ואצעק אל ה' – התפללתי מתוך מצוקה ובקשת תשובה אמיתית, ויוציאנו כאומה ממצרים.

עתה, לאחר כל התלאות, משהגעתי לארץ הזאת, לרצון דקדושה, הבאתי מפרי האדמה, מלשון ׳אדמֵה לעליון׳. הבאתי מהפירות הנשגבים של אהבת ה'. שמחתי עצומה. לא על המתנה אלא על הקשר עם ה' יתברך – עם נותן המתנה״.

ראוי שיביא כל יהודי את פירותיו לה' יתברך. טרם כך, עליו לסמן פירות אלו. יביט נא כל יהודי על ההזרחה הנפשית הממלאת מפעם לפעם את ליבו באהבת אמת. אף אם נדירים רגעים אלו, יש לסמנם ולהעלותם למודעות הגבוהה ביותר בנפשו. כך יאמר בינו לבין עצמו: ״את האור הנפלא הזה, את הפרי הזה המצוי ברזי נפשי, מבקש אני לחלוק כאוהב עם ה' יתברך״.

הגיעה העת להתגעגע ולהשתוקק להופעת רוח ה' עלינו, להתקרבות אל הקודש פנימה, להטמעת קרני הזוהר העולמי בנפשנו הכמהה. עלינו להפעים בנפשנו את הצורה האחדותית, המחברת כל הספקות לוודאי אחד מוחלט.
נתפלל שתזרח אהבת ה' ותאיר את נפש אומתנו הקדושה, שנקבל תורה מה' יתברך בשמחה, באהבת אין קץ, וכל אחד ואחד במקומו יהיה שלום.

מתוך הספר "מועדי ישראל האדם ומה שביניהם"
להזמנת הספר 050-7263459
באהבת אמת
הרב אדם סיני