פניני הפרשה: חקת – גאות הרגש

גאות הרגש

מזלו של חודש תמוז הוא סרטן. הכוכב השולט על החודש הוא הירח. לסרטן יש תכונה שצריך זהירות גדולה ממנה, היות שהירח, האחראי לרגש האדם, יכול להיות גואה על גדותיו, שכידוע שכהירח מלא הוא גורם לגאות.

כאשר מתמלא הרגש של האדם, זה גורם לגאות, ולכן על האדם להיזהר שלא יגיע לגאות גדולה מדי שתפגע בו. כאשר הרגש גואה באדם, הוא פורץ את כל החומות האפשריים, ומזה על האדם להיזהר. גאווה היא דבר טוב בתנאי שהיא גאות של הנשמה על הגוף. כאשר רצונות הגוף גואים, זהו דבר מסוכן, שכן אז פועל האדם את צד פרטיותו בטומאה ולא את צד הקדושה.

שמירה מפורצים

כידוע בבית ראשון נפרצו החומות ב- ט' בתמוז. בי"ז בתמוז אנו צמים על זיכרון של נפילת החומות. אם אנחנו רוצים להכין את עצמנו לי"ז בתמוז, ובכלל לכל חודש תמוז, מה שהאדם צריך לעשות זה לשמור על חומות נפשו שיהיו בצורות.

היות שהנפש עשויה בעולם הזה מרגישויות שתלויות בזמן ומקום, על כן נשאלת השאלה: האם יש תאוות לאדם שהוא צריך להכות בהם לגמרי ולא להשתמש בהם, או שמא הדרך היא שיש לו תאוות והן חייבות להופיע, וכל השאלה היא כיצד הוא ישתמש בנפשו כדי להתעסק עם אותן תאוות?

כאשר מתעורר רגש של תאווה לאדם, הוא צריך להפנות אותו לקדושה. כאשר הוא מתאווה לאכול מותר לו לאכול, אבל הוא צריך להפנות את האכילה הזאת לדבר חיובי.

כאשר מתאווה לתענוגים כאלו או אחרים ואין לו אפשרות להשתמש בהם לדבר של קדושה, חייב הוא לעשות לעצמו חומות, כדי שהתאוות הללו לא יוכלו לפגוע בו.

אם זאת תאווה שהוא יכול להפנות אותה לדברים טובים, אז מותר לו שהתאווה הזאת תפעל בו, אבל אם התאווה הזאת עלולה להפיל את החומות, עד כדי שעוד עלולים להיכנס לבית המקדש ולהחריב את בית המקדש בתוכו, אז הוא צריך להיזהר מאוד.

בית המקדש של האדם הוא מקום האהבה שבתוכו, המקום שבו נמצאת השכינה הקדושה, כנסת ישראל, שהיא הקשר של אהבה בין עם ישראל לקב"ה. אותו דבר בין בני האדם, היא מקום האהבה שבלב. האדם חייב שמירה מפני אותם חיצונים שעושים מצור על נפשו, ואם האדם רוצה לשמור על המקום היקר הזה שבתוכו, הוא חייב לייצר שמירה על המקום הזה.

סביבה תומכת

אם יש תאוות שמפרות את זו החומה, הוא חייב לשמור על החומה. כיצד שומרים על החומה?

אל לו לאדם לחשוב שאם רק יאמר: "מהיום אני אשמור על החומה", בכך כבר יוכל לשמור על החומה כראוי. הוא חייב לייצר מסגרות בסוג של תודעה שומרת על החומה. החומה לא נשמרת רק מבחינה פיזית. הבחינה הפיזית, שאדם עושה סייגים, אז בסופו של דבר הן יתפרצו החוצה, אם בראש הוא עדיין נמצא עם אותם מחשבות זרות. צריך לייצר סייגים, שהם סייגים נפשיים, ושהסביבה תתמוך באותם סייגים נפשיים.

הסייגים הנפשיים הם אלה שבאמת קובעים, כיוון שהרגש הוא זה המתחיל בהרהור ולא המעשה. ההרהור מוביל לרגש, אם אדם לא עושה שום מעשה ומהרהר במשהו, הא יכול כבר להתרגש. אם הוא עושה מעשה ואינו מהרהר בדבר, הוא לא מתרגש מהדבר, ההרהור מביא להרגשה. אז מדוע אנחנו עושים מעשים?

כדי לחזק את ההרהור שגורם להרגשה. לכן, התפקיד שלנו הוא לשמור על ההרהור שלנו במקום הנכון, וכל המעשים שאנחנו עושים זה לשמור על ההרהור.

לא פעם באים הרהורים על האדם והוא חושב לעצמו אולי ההרהור מותר, כי הרי לא עשיתי שום מעשה, אבל האמת היא שההרהור הוא אסור.

ההרהור לאט לאט בונה את פריצת החומה, ולכן אדם צריך להיזהר כבר בהרהור. איך ייזהר? הרי ההרהור מגיע אליו לבד? התשובה היא שלא כך הוא הדבר! המחשבה מגיעה, אבל לא ההרהור. המחשבה באה מלמעלה, אתה לא אחראי עליה, פתאום מופיע לך משהו בחיים שיוצר אצלך איזושהי תגובה של חשק לדבר מסוים. השאלה היא, מה אתה עושה עם זה, האם אתה מהרהר על זה, או שאתה אומר: "על זה אני לא מוכן להרהר!". נכון שזה הגיע אלי למחשבה, אבל מה אני עושה עם זה, האם אני מוכן להמשיך לעבד את אותה מחשבה בראשי, האם אני מעוניין לראות פרטים נוספים בתוך זה, או שאני אומר: "אני לא מוכן לחשוב כאלו מחשבות".

מחשבה חילופית

כאשר אדם רוצה להשיג מתוכו הרהור או מחשבה, אז הוא צריך ללמוד איך לחשוב על מחשבה אחרת. צריך לא להלחם במחשבה בכוח, כיוון שאז אתה נותן לה קיום, לא להלחם בהרהור, כי אתה נותן לו קיום ברגע שאתה נלחם בו. אתה צריך שיהיו לך הרהורים אחרים, שאותם אתה אוהב, אליהם אתה יכול לעבור בעדינות, ואתה מחזק אותם בתוכך.

אפילו אם אתה אוהב דברים פשוטים: אתה אוהב לשתות מיץ, תחשוב על מיץ, תחשוב על כדורגל על הגול שהבקעת לפני שבוע, תחשוב על משהו טכני פשוט. אם לא עוזר לך לחשוב על מה שאתה מהרהר בו, אז תחשוב על דבר טכני מהיר עשייה, ואז אתה יכול להפטר מאותה מחשבה זרה. אם גם זה לא עוזר, אתה צריך לעשות מילי דשטותא (דבר שטות). אתה צריך לעשות שטות, שטות שלא קשורה לשום דבר, כדי להסיט את המחשבה.

המחשבה לפעמים נתקעת לך בראש וקשה לך להסיט אותה. כאשר אדם נמצא לבד, המחשבות יותר תוקפות אותו, כאשר הוא נמצא בסביבה, הסביבה גורמת לו להיות יותר יכול לשלוט על מה שקורה איתו.

בקיצורו של דבר, כל אחד יודע במה מדובר, ולכל אחד יש לו את המחשבות שעוברות בראשו, כל אחד זה מסוג קצת שונה, אבל לכולם עוברים מחשבות לא טובות, כי אנחנו נמצאים בעולם הזה.

צריכים להסתכל על המחשבות שמגיעות אלינו כמקום לאימון ולא כבעיה, ובאות מחשבות לכולם, רק השאלה איך אנחנו מתמודדים איתן?

החלטה אמונית חזקה

האם התאווה החזקה שבאה לאדם כזו או אחרת, שיכולה להיות תאווה של כבוד, תאווה של חומריות, תאווה של דברים אחרים, האם הוא מפנה אותה למקום אמיתי או לא? אנו לא יכולים כל תאווה להפנות למקום אמיתי, יש תאוות שבהחלט אנחנו צריכים לדחוק מעצמנו, אותן תאוות שאפשר להפנות אותן למקום אמיתי, צריכים לתת להן להגיע אלינו, כי אדם בלי תאווה, בלי השתוקקות, בלי רצון חזק, לא יכול להגיע לאהבה. לכן, מצד אחד צריך את התאווה, אבל צריך לשלוט בה.

יוצא אפוא, שהתפקיד של חודש תמוז הוא להתחיל לחזק את החומות, החיזוק הגדול ביותר של החומות הוא לייצר סביבה אמונית. אמונה במשהו שהוא מעליך, משהו שהוא חזק ממך, ואתה כפוף אליו, זה דבר שמחזק אותך הכי הרבה. לכן, שמירה על החומות זה יצירה של מציאות אמונית מאוד חזקה.

כשבן אדם לא מאמין, כל רגש, ולא משנה מה מגיע אליו, יכול להסיט אותו למקום אחר. כשאדם הוא בעל אמונה חזקה, גם אם מגיע אליו רגש קלוקל, האמונה מכריחה אותו, לא רק להתנהג אחרת, אלא גם לחשוב אחרת. לכן, ראוי שכל אחד יראה כיצד החודש הוא לוקח על עצמו לחזק את החומות, כדי שבעזרת ה', אם החומות יהיו בצורות, אז יהיה טעם גם לבנות בית שלישי, ואז הקב"ה יבנה לנו את בית המקדש השלישי במהרה בימינו אמן!

חודש טוב ושבת שלום!

שתף אותנו

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו