🌟יארצייט הרמב"ם | הנשר הגדול🌟

40

🌟יארצייט הרמב"ם | הנשר הגדול🌟 🛑האם הרמב"ם היה מקובל?🛑 מדוע הוא מכונה הנשר הגדול?🛑 מהו ממשה עד משה לא קם כמשה?🛑 מהי משנתו? (נשמתו) של הרמב"ם? 🛑 מדוע אומר הרמב"ם שהתורה לא מדברת על גשמיות?🛑בורא בריאה, מדע אמונה, פילוסופיה, קבלה ומה שביניהם🛑

✨קבלה למתחיל✨נבואה השגה רוח הקודש ופירוש חלומות על פי הרמב"ם💠⚛מהי נבואה?⚛מהי השגה?⚛מהי רוח הקודש?⚛מהו פירוש חלומות?⚛מה ההבדל בין נביא שקר לנביא אמת?⚛מהי מעלת הנביאים?⚛איך בודקים נביא אמת?⚛מה הטעות של נביאי השקר?⚛ זה ועוד ברוח הקבלה.

הרמב"ם, הוא רבי משה בן מימון, נולד בי"ד בניסן שנת ד'תתצ"ה ונפטר בכ' בטבת שנת ד'תתקס"ה.

גדולי הדורות התבטאו על הרמב"ם בהגדרה: "ממשה עד משה לא קם כמשה".

בערבית הוא מוכר כמוסא בן מימון (موسى بن ميمون), או בשמו הערבי המלא: ابو عمران موسى بن ميمون بن عبد الله القرطبي الإسرائيلي, אבו עמראן[3] מוסא בן מימון בן עבדאללה אל-קרטבי אל-אסראא'ילי (בתרגום לעברית:איש קורדובה הישראלי). בלשונות אירופה מקובל לכנות את הרמב"ם Maimonides (מיימונידס), על שם האופן בו נכתב שמו ביוונית: Μωησής Μαϊμονίδης (מואיסיס מאימונידיס).

קורות חייו בצעירותו
את חינוכו והשכלתו רכש הרמב"ם מאביו רבי מימון הדיין, שהשפיע רבות על הגותו, וממורו המובהק‏‏ של רבי מימון – רבי יוסף אבן מיגאש, אשר שימש כדיין בקורדובה והעיד עליו הרמב"ם: "כי לב האיש ההוא בתלמוד מבעית למי שיסתכל בדבריו ועומק שכלו בעיון עד אשר כמעט נאמר בו 'וכמוהו לא היה לפניו מלך' במנהגו ובדרכו". הרמב"ם ראה עצמו גם כתלמידו של רבו של הר"י מיגאש – רבי יצחק אלפסי, הרי"ף.

בשנת ד'תתק"ח (1148), כשהיה הרמב"ם בן עשר, נאלצה משפחתו לעזוב את קורדובה שבספרד בעקבות פלישתם של האל-מֻוַוחִידוּן מצפון אפריקה ורדיפתם את יהודי האזור.

לאחר מסע נדודים שארך כעשר שנים, ניסתה המשפחה להתיישב בעיר פס שבמרוקו, בפאס ככל הנראה כתב הרמב"ם את איגרת השמד, העוסקת בתגובה היהודית הראויה לתופעת השמד במרוקו ובספרד. אך גם שם לא האריכו ימי שלוותם, וכעבור חמש שנים נאלצו לעזוב את העיר, עקב הקנאות המוסלמית שהלכה וגברה, והפיכתה של מרוקו למקום סכנה עבור היהודים.

העלייה לארץ ישראל
בשנת 1165 הפליגו הרמב"ם ומשפחתו מסבתה (מרוקו הספרדית של היום), אל עכו שבארץ ישראל, בה התיישבו. הקהילה היהודית בעכו הייתה בימים ההם מהגדולות בארץ ישראל, וקיבלה בכבוד רב את משפחת הרמב"ם. רב העיר עכו, רבי יפת בן רבי אליהו, התקשר בקשרי ידידות עם הרמב"ם, ידידות שנמשכה גם לאחר שנים באמצעות קשרי מכתבים, ולבסוף על ידי מינויו של רבי יפת כאחד הדיינים בקהילת אלכסנדריה, שהייתה תחת מרותו של הרמב"ם כראש רבני מצרים. חמישה חדשים לאחר העלייה לארץ ביקרו הרמב"ם, אביו ורבי יפת בירושלים, שהו שם שלושה ימים והתפללו בהר הבית. משם הם נסעו לחברון, והתפללו במערת המכפלה. את ביקורו בארץ מתאר הרמב"ם כך: Cquote2.svg בליל אחד בשבת בארבעה ימים לחודש אייר נכנסתי לים, וביום שבת, עשירי לאייר שנת תתקכ"ה עמד עלינו נחשול שבים לטבענו והיה זעף גדול בים, ונדרתי עלי: שני ימים אלו אצום בהם ואתענה בהם.. ואצווה על בני לעשות כן עד סוף כל הדורות, ויתנו צדקה כפי כוחם… בליל אחד בשבת, ג' ימים לירח סיוון, יצאתי מן הים בשלום ובאתי לעכו ונצלתי מן השמד והגענו לארץ ישראל. יום זה נדרתי שיהיה יום ששון ושמחה… וביום שלישי בשבת, ד' חשוון, יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה, ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו. ובאחד בשבת, ט' בחודש חשוון יצאתי מירושלים לחברון, לנשק קברי אבותי במערה… ושני ימים אלו… נדרתי שיהיו יום טוב ותפילה ושמחה לה' לאכילה ולשתייה… וכשם שזכיתי וראיתי בחורבנה כך אזכה אני וכל ישראל לראות בנחמתה, אמן.

חייו במצרים
כעבור חמישה חודשים ירדה המשפחה והשתקעה במצרים. תחילה התגוררה המשפחה באלכסנדריה, וכעבור שנים ספורות עקרה לפוסטאט, קהיר העתיקה. שם נשא הרמב"ם את בתו של ר' מישאל הלוי בן ר' ישעיהו החסיד הלוי אלתקא, חתנו של רבי דוסא בן יעקב, ושם גם נולד בנו אברהם (1186–1238). כתבי יד רבים של הרמב"ם נתגלו בגניזה הקהירית שבפוסטאט. במצרים הוא אף הוכתר פעמיים במשרה "ראיס אל-יהוד" (=ראש היהודים) של יהודי מצרים, הפעם הראשונה עם הגעתו, והפעם השנייה בערוב ימיו, בשנים 1196–1204[13].

הרמב"ם שימש כמנהיג הדתי של קהילת קהיר, ובמשך שנים רבות התפרנס מהשקעת כספיו בידי אחיו, דוד, שהיה בעל ספינה וסחר באבנים יקרות; אך לאחר שנספה האח בטביעת ספינתו בשנת 1177 לערך, דבר שגרם לרמב"ם לאבל כבד וכתוצאה מכך נפל למשכב במשך שנה שלמה, נאלץ הרמב"ם להתפרנס מיגיע כפיו, והפך לאחד מטובי הרופאים בקהיר. את ידיעותיו הרפואיות שאב הרמב"ם מהספרות היוונית הקדומה, בעיקר מכתבי גלנוס, אך גם מספריהם של חכמי מצרים העתיקה שהראו ידע רפואי רב.

בשל מומחיותו הרבה ברפואה, החל הרמב"ם בשנת 1185 לשמש כרופאו של הווזיר אל-אלפאצ'ל, המשנה למלך, ומאוחר יותר אף של אלפאצ'ל בנו של המלך צלאח א-דין. כתוצאה מכך בילה חלק ניכר מזמנו בארמון המלוכה. סיפורים עממיים רבים עוסקים בתקופה זו בחיי הרמב"ם, וברקעם נמצאים תככי החצר וקנאת השרים המוסלמים ברופא היהודי המצליח. על פי ההיסטוריון הערבי אל קיתי, סירב הרמב"ם לקבל תפקיד דומה שהוצע לו על ידי "מלך הפרנקים באשקלון", ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה.

מלבד עבודתו בחצר המלך, העניק הרמב"ם מזור להמונים שצבאו על דלתותיו, יהודים ונכרים כאחד. המשורר הערבי אל-סעיד אבן סינא אלמולך כתב עליו: "גלנוס ריפא את הגוף/ והרמב"ם גוף ונפש./ ידיעותיו קנו לו שם כרופא הדור/ הוא ידע לשכך את כאב הבערות/ לוּ באה הלבנה לידיו/ היה מרפא את כתמי פניה…"

השיטה שאומצה על ידי הרמב"ם בטיפוליו המקצועיים הייתה להתחיל עם טיפול פשוט, תוך שהוא משתדל לרפא על ידי תוכנית תזונה שנקבעה עוד לפני מתן תרופות. במכתב שמיען לתלמידו החביב יוסף אבן שמעון, שלמענו חיבר את מורה נבוכים, כותב הרמב"ם: "הנך יודע כמה קשה המקצוע הזה עבור מי שפועל במדויק ולפי המצפון, ועבור מי שקובע רק את אשר הוא יכול לתמוך בטיעון או בסמכות". במכתב נוסף, שהופנה אל שמואל אבן תיבון, הוא מתאר את תפקידו המקצועי המפרך, שמעסיק אותו כל היום ולעיתים קרובות בחלק גדול של הלילה.

עם זאת, במקביל לעבודתו הרפואית, אפשרה לו שקידתו להפיק יצירות מונומטליות, וכן לשמש כפוסק ומנהיג לקהילה היהודית. שמו יצא למרחוק ונשלחו אליו שאלות רבות בהלכה ובאמונה מכלל יהדות התפוצות. אחת הקהילות שעמדה עמו בקשר רציף הייתה יהדות תימן, שקיבלה על עצמה את הרמב"ם כפוסק וכמנהיג. בעקבות הפרעות הקשות שנערכו בתימן, כתב הרמב"ם את איגרתו המפורסמת אגרת תימן, בה הוא מדריך אותם בעקרונות האמונה. חלקם של יהודי תימן העריצו את הרמב"ם הערצה עזה ואף תרמו לישיבתו במצרים תרומות משמעותיות[15] ועל פי עדותו של הרמב"ן[16] אף הוסיפו לנוסח הקדיש את שמו של הרמב"ם: "בחייכון וביומיכון ובחיי דרבנא משה בן מימון".

 טירתו ולאחריה  הרמב"ם נפטר בפוּסטאט (קהיר העתיקה) שבמצרים בכ' בטבת ד'תתקס"ה (13 בדצמבר 1204) בגיל 69. בנו רבי אברהם מילא את מקומו בהנהגת יהודי מצרים. הוא וצאצאיו כיהנו כנגידים ועמדו בראש זרם דתי-חסידי, המוכר במחקר בשם חסידי מצרים. המסורת אומרת שלפי דרישתו המפורשת של הרמב"ם "אל נא תקברוני במצרים", הועברה גופתו ממצרים לטבריה ובה אכן עומד ציון שמקובל כמקום קבורתו. בחלקה זו קבורים אף השל"ה הקדוש ורבן יוחנן בן זכאי. רבים הם הבאים לעלות על קברי גדולי היהדות הטמונים שם, אף שהדבר מנוגד לקריאתו "לא יפנה אדם לבקר הקברות" (וראה לעיל בכותרת "העלייה לארץ ישראל" את עדות הרמב"ם על עצמו כפי שמובאת בספר חרדים)[18].

בשנת 2009 נחנך בסמוך לקברו של הרמב"ם מרכז מבקרים חדש, מרכז מורשת הרמב"ם, המציג את פועלו.

התנגדות לחיבוריו
על אף גדלותו העצומה בכל חלקי התורה, הניכרת בחיבוריו ובעיקר בחיבורו הגדול משנה תורה, בו מבאר את כל התורה שבעל פה בצורה מסודרת – אף על פי כן קמו לו אויבים רבים, ודווקא מקרב גדולי התורה בדורו. הסיבה לכך היא ספרו הקדוש "מורה נבוכים" שעל הנאמר בו חלקו רבים מראשונים, בעיקר בשל השיטה הפילוסופית עליו מושתת הספר.

אחד מגדולי הראשונים בדורו, ותלמידיו עמו, יצאו בקריאה לשרוף את הספר. לאחר שבסופו של דבר גרר הדבר לשריפת ענקית של אלפי ספרי תלמוד, ראה אותו גדול בכך סימן משמים כי טעה בדרכו, ועל כן חזר בו אותו גדול, ואף עבר בין בעיירות השונות להודיע את טעותו הגדולה.

חיבורו משנה תורה – "יד החזקה"
חיבורו משנה תורה נחשב לחיבור הגדול ביותר באיכותו שהיה אי פעם הן בקרב הראשונים, והן בקרב גדולי האחרונים. גדולי הדורות האחרונים, ובהם רבי יוסף רוזין הגאון מרוגוצ'וב, רבי חיים מבריסק, רבי שמחה מאיר מדווינסק (האור שמח), רבי יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק ועוד, חיברו את חידושיהם לפי סדר חיבורו הגדול של הרמב"ם "משנה תורה".

רבים מאוד משיחותיו של הרבי מושתתים על דברי הרמב"ם, קושיות תירוצים וביאורים בדברי הרמב"ם.

כשהסביר אדמו"ר הרש"ב הענין של מתיבתא דרקיעא על כל היכלותיה בכל מקצועות הפשט, הרמז, הדרוש ראש מתיבתא דרקיעא והסוד שבתורה, אמר הרש"ב שהרמב"ם הוא הריש מתיבתא בהיכל מתיבתא דרקיעא.

תאריך לידתו של הרמב"ם
הרמב"ם נולד בי"ד ניסן בשנת ד'תתצ"ה.

בקרב החוקרים קיים בלבול בנושא, זאת בשל ראיות סותרות. בסוף פירושו למשנה כתב הרמב"ם: "אני משה בר מימון הדיין… התחלתי לחבר פירוש זה הספר ואני בן שלוש ועשרים שנה.. ואני בן שלושים שנה שהיא שנת ט' וע' לשטרות. משמעות הדברים היא שבשנת א'תע"ט למניין השטרות, המקבילה לשנת ד'תתקכ"ח לבריאת העולם היה בן שלושים, אם כך נולד בשנת ד'תתצ"ח. לעומת זאת, באיגרת המיוחסת לנכדו של הרמב"ם, רבי דוד הנגיד, נכתב שהרמב"ם נולד כ-3 שנים קודם לכן, בי"ד בניסן ד'תתצ"ה. הרבי קבע בפשטות, שהרמב"ם חי שבעים שנה ומכאן שנולד בשנת ד'תתצ"ה [13].

בשנת תשמ"ו דיבר הרבי על כך שבאותה שנה ציינו בעולם שמונה מאות וחמישים שנה ללידת הרמב"ם, שהוא מספר מסוים, ומספר "עגול".

הרבי שיבח ענין זה, שמדברים אודות הרמב"ם, ומשבחים אותו, ואת ספריו, ואת היותו פוסק גדול אצל היהודים, וגם גדול ונשיא אצל היהודים שזה היה תוארו הרשמי בקרב היהודים שהרי היה רב הקהילות שבמקומו.

הרבי עורר שכל אחד שיש לו השפעה אצל אומות העולם שיעורר לעשות אסיפות כאלו לנשא את הרמב"ם וזכרו, וממילא יזכרו גם את היותו יהודי, ואת ספריו, ומילא יזכירו גם את ספריו, ואת מורשתו כגומל חסד לאכל אחד ואחת מכל באי עולם, ועל ידי פרסום שמו תעורר גם מצוות צדקה וממילא תתעורר גם שלילת הגזל שזה אחד משבע מצוות בני נח, על ידי שיתעורר על ידי ענין החסד ושלילת הרעב אצל השני שלא יגזול ממנו את מה שיש לו, וגם תתעורר הכרת טובה להרמב"ם

סיום הרמב"ם על קברו שבטבריה
יום ההילולא של הרמב"ם
כ' טבת הוא יום פטירתו של הרמב"ם.