חשיבות לימוד הזוהר

ידוע גם מה שנכתב בזוהר הקדוש, שבאמצעות ספר הזוהר אפשר לזכות לצאת מהגלות ברחמים, דהיינו ללא ייסורי חבלי משיח. הרמח"ל (רבנו משה חיים לוצאטו הקדוש) מסביר בספרו אדיר במרום מה עומד מאחורי הדברים הללו של הזוהר. השורה התחתונה: כדאי מאוד דווקא עכשיו לדבוק בקריאת ספר הזוהר הקדוש ולהצטרף ללימוד.

להלן חלק מהדברים שמביא הרמח"ל: (איגרות הרמח"ל ועוד ציטוטים מכתביו) ועוד.

"תניא אמר ר’ שמעון לחבריא עד אימת נתיב בקיימא דחד סמכא"
מן התיקונים הגדולים שנתקנו בעולם היה ספר הזוהר, כאשר נאמר שבחיו בכמה מקומות ממנו עצמו, כי הוא לגאולה הוכן, ולהצמיח קרן ישועה לבית ישראל. ויתבאר בו דבר זה בכמה מקומות ברעיא מהימנא, ובתיקונים כמה וכמה פעמים. וגם פה בפרשת נשא (קכ"ד ב): "ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי" (ובגלל שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר הזוהר הזה, ייצאו בזכותו מהגלות ברחמים)
והענין הזה תלוי הוא בעיקרים גדולים מעיקרי החכמה, ומושרש בעומקי ההנהגה, אשר הכין ופעל האדון היחיד על עמו ועל נחלתו, לנחותם הדרך אשר יגיעו בו אל רב טוב המכוון בראשית המחשבה. וצריך שתדע כמה חסרו ישראל בגלותם, ומה תיקונים צריכים הם להם להחזירם לקדמותם. ובחשוב המשורר (דוד המלך ע"ה) על הענין הזה, והבין החסרונות הגדולים האלה, היה מתאונן ואומר: "אותותינו לא ראינו, אין עוד נביא"

"על כן גם בריחת משה ורשב"י היו על ידי הגזירה. וכיון שבבריחה זאת נעשה ספר הזוהר, הנה כבר ענין התיבה קיים ועומד לכל מי שיזדמן אליו, דהיינו: הנדבק בספר הזוהר כבר מגיע ל"אימא" ויצא מן הסטרא אחרא, ואין צריך לו חבלי משיח, כמוזכר ברעיא מהימנא פרשת נשוא, בענין שהבאתי למעלה בתחלה. "

עיקר התיקון ע"י הזוהר
אך תיקון הזוהר הוא העולה על כולם. והנה סודו הוא הוא הפנימיות עצמו, כי כל הפשט בחיצוניות הוא, וכאשר כל ההנהגה עיקרו בפנימיות – על כן עיקר התיקונים הוא הזוהר. ויותר בפרט אבאר הדבר. כי הזוהר הוא דוקא בחי' הטפה היוצאת מן היסוד, ועל כן נקרא זוהר הרקיע. וכבר נודע, שכל ההנהגה ע"י הזיווג היא, וכולה נכללת בהשפעת הטפה. והנה כשיהיה זכות, שהטפה הזאת תגיע בחינתה עד למטה בעולם השפל – הנה כל הדברים יהיו מתתקנים על ידה תיקון גדול. כי בה נעשה הכל לכל הצדדין. והנה זכה רשב"י להיות הכלי האמצעי להמשיך תיקון זה, ועשה הזהר.
אבל האמת, שלא יצא אלא חלק אחד אור מאותה הבחינה, וזה לצורך מה שיקיים ישראל וכל העולם בזמן הגלות. אך התיקון האמיתי הוא שיהיה ענין זה קיים תמיד, שלא יפסק. כי כן ההשפעה תצא חדשה, בסוד "חדשים לבקרים" כי זה סוד המן הבא בזכות משה, שהוא כללות הס' [השישים] ריבוא, וממשיך השפעת הזיווג בכח כלם כאחד.

NGC_2024

הארה חדשה מעין הארת הזהר
ועתה ברצות ה' להיטיב לעמו רצה לגלות עוד אורה חדשה מבחינת הזוהר גם כן, שהוא מהארת הטפה כנ"ל. והוא בחסדו בחר בי. ומה אומר בזה, אם על הכנתי ידרוש? הן אמת, שרק חסד ה' עשה זאת, ולא כהכנתי. אך האמת הוא, כי שנים שקדתי על ענין היחודים ליחד יחודים, כמעט בכל רביע שעה יחוד אחד, כאשר אני מתמיד גם עתה ת"ל. וגם ראיתי לעמוד בטהרה. אך תעניות לא עשיתי הרבה, כי אם זאת היתה לי – התמדת היחודים. ושרש הכל – הארת המדרגה אשר שלטה בזמן ההוא, ולקח הקב"ה אותי לכלי כאשר חפץ.

ביטול הגזרות על ידי לימוד הזוהר בלי הפסק
וזאת ידעתי אגיד, כי ודאי כבר נתרבה הקטרוג עד שהיה יכול להגיע ח"ו אל מקום גדול. ואנו ת"ל הקדמנו וירצה ה', יהיה לכל ישראל רפואה למכה. כי זה ה' חדשים בקירוב כבר ראינו את הנולד והתחלנו בתיקון גדול, כאשר אומר עתה לכ"ת. וזאת העצה היעוצה לכל קהלות קדש בני איטליא, ישמרם צורם, לינצל מרשת זו טמנו שונאיהם. ובודאי היה להם לפקח על זאת ולא יחדלו, כי רב הדבר ועצום מאד. זה הסדר אשר שמנו בבית מדרשנו, כי כבר ידענו מ"ש רשב"י בס' הזוהר פ' ויצא דף קנא ע"א: 'בעוד דהאי קול לא פסק דבור שלטא ויכלא וע"ד לא אצטריך אוריתא למפסק', ושם למעלה מעט: 'כל זמנא דחכימיא ייחדון בה באוריתא לא יכיל סמ' בהו'. וע"כ שמנו עצמנו לקבוע לימוד שלא יהיה לו הפסק כלל.
זה משפטו [של בית המדרש] . שבעה בחרנו אשר התנדבו לזה לקיים להם להיות בין כלם לומדים תמיד מן הבקר עד הערב, כל הימים לא יחשו. והם עשו בניהם תנאי, שהלימוד הזה לא יהיה אלא לתיקון כל ישראל. וע"כ כלם כאיש אחד יחשבו, ולא יעשה שום אחד בשביל עצמו, אלא בשביל כל ישראל.

אגרת ג' – תקנות הישיבה של הרמח"ל

בהנו"א. אלה דברי הברית החוקים המשפטים והתורות אשר קבלו עליהם החברים הקדושים, אשר באו על החתום, לקיים עליהם לשם יחוד קו"ש [קודשא בריך הוא ושכינתיה] כולם – [יבכש"ב] יפתח בדורו כשמואל בדורו – כי נעשו כולם להיות כאיש אחד לעבוד את העבודה הזאת עבודת ה' להחשב אחד מהם ככולם לכל העבודה הזאת.

וזה אשר קבלו עליהם:

ראשונה, לקבוע לימוד תמידי אשר לא יפסיק בבה"ת [בבית התפילה] הקדוש הזה בספר הזהר הקדוש. ללמוד כל איש מהם חלקו זה אחר זה מאחר תחלת הבוקר ועד עת תפלת מנחת ערב כל הימים תמיד..

שלא יחשב הלימוד הזה לשום אחד מהחברים לתיקון פרטי אפילו לכפרת עוונות, רק תהיה בו הכונה שלימה לגמרי לתיקון השכינה הקדושה ולתיקון כל ישראל.

לָכֵן תִּקֵּן בִּישִׁיבָתוֹ סֵדֶר לִמּוּד מְיֻחָד שֶׁל גִּירְסָא בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּמִשְׁמָרוֹת לְלֹא הֶפְסֵק כְּלָל מֵעֵת לְעֵת, וְקָבַע דָּבָר זֶה כַּתַּקָּנָה הָרִאשׁוֹנָה בִּישִׁיבָתוֹ, וְכוֹתֵב עַל מַעֲלַת הַדָּבָר בְּאִגֶּרֶת לְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "זֹאת הָעֵצָה הַיְעוּצָה לְכָל קְהִלּוֹת קֹדֶשׁ לְהִנָּצֵל מֵרֶשֶׁת זוֹ טָמְנוּ שׂוֹנְאֵיהֶם, וּבְוַדַּאי הָיָה לָהֶם לְפַקֵּחַ עַל זֹאת וְלֹא יַחְדְּלוּ כִּי רַב הַדָּבָר וְעָצוּם מְאֹד… וְעַתָּה אַל יַשְׁלִיכוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אַחֲרֵי גֵּוָם, כִּי אֲנִי אִלְמָלֵא נִתְיַשֵּׁר חֵילִי הָיִיתִי קוֹבֵעַ דָּבָר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם, אֲבָל כְּבוֹד תּוֹרַתְכֶם יִקַּח אֶת הָעֵצָה הַזֹּאת וְיִהְיֶה לוֹ לִזְכוּת כִּי אֵין כָּמוֹהָ לְטוֹבָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְכָל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ כִּי לֹא דָּבָר קָשֶׁה הוּא כְּלָל".

אֵצֶל תַּלְמִידֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וּמַמְשִׁיכָיו מָצִינוּ חֲבִיבוּת מְיֻחֶדֶת לְלִמּוּד תּוֹרַת הַסּוֹד, כְּבוֹד הָרַב הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי יִצְחָק אֵייזִיק מִזִּידִיטְשׁוֹב זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן אֲשֶׁר הֵעִיד עַל עַצְמוֹ וְאָמַר: לָמַדְתִּי וְשָׁנִיתִי הַ"פְּרִי עֵץ חַיִּים" מֵאָה וְאֶחָד פְּעָמִים.

וּבְדֶגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם (פָּרָשַׁת שְׁמִינִי): וְזֶהוּ דָּרֹשׁ דָּרַשׁ משֶׁה, הַיְנוּ כְּשֶׁיִּתְגַּלֶּה (כִּי בְּכָל דּוֹר וְדוֹר יֵשׁ בְּחִינַת משֶׁה, וְאִיתָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי הָיָה בְּחִינַת משֶׁה), וְיִדְרֹשׁ מַה שֶּׁדָּרַשׁ כְּבָר משֶׁה, הַיְנוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, סֵפֶר הַזֹּהַר, אָז וְהִנֵּה שֹׂרַף, הַיְנוּ שֶׁיִּתְבַּטְּלוּ כָּל הַקְּלִפּוֹת וּמִמֵּילָא יִהְיֶה הַגְּאֻלָּה שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה וָעֶד.

וּבְסֵפֶר אוֹר יְשָׁרִים מֵירָא דַּכְיָא שֶׁכָּתַב: קֹדֶם בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ תִּתְגַּבֵּר מִינוּת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת רַחֲמָנָא לִיצְלַן בָּעוֹלָם. הָעֵצָה לְזֶה לְהִזָּהֵר בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ, הָאֶחָד לֵאמֹר בְּכָל יוֹם זֹהַר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין מַה שֶּׁאוֹמֵר, כִּי אֲמִירַת זֹהַר מְסֻגֶּלֶת לְטָהֳרַת הַלֵּב.

וְהַגַּם דְבִּהְיוֹתוֹ קוֹרֵא סֵפֶר הַזֹּהַר לֹא יָדַע מַאי קָאָמַר, כְּבָר כָּתַב הָרַב חִידָ"א בְּסֵפֶר מוֹרֶה בְּאֶצְבַּע (אוֹת מ"ד) "לִמּוּד סֵפֶר הַזֹּהַר מְרוֹמָם עַל כָּל לִמּוּד בְּשֶׁגַּם לֹא יָדַע מַאי קָאָמַר, וְאַף שֶׁיִּטְעֶה בִּקְרִיאָתוֹ הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לַנְּשָׁמָה".

 

NGC_2024

שתף אותנו

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו