יש עוד מה לתקן

285

רבי ישראל מסלנטר היה אומר, כי לפעמים, יכולים ללמוד מוסר השכל גם  מתוך שיחה קלה עם אדם.

פעם כאשר  צעד רבי ישראל  בשעת לילה מאוחרת מביתו,  לעבר בית המדרש לעסוק בתורה ולהתבודד עם קונו,  הבחין באור קטן מהבהב מתוך חנותו של הסנדלר, תמה על כך שהלה ממשיך בעבודתו בשעת לילה כה מאוחרת, נכנס לחנותו של הסנדלר ומצאו יושב ומתקן נעליים לאור הנר, ברכו רבי ישראל לשלום ושאלו: אמור נא לי, מפני מה הנך יושב בשעה כה מאוחרת ומתקן נעליים? "רבי", השיב הסנדלר בפשטות- "כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן…" נרעד רבי ישראל עד עמקי נפשו, וראה בדבריו של הסנדלר רעיון עמוק ונפלא, ומוסר השכל כביר, ואמר לעצמו: אכן! מה מאוד נכונים הם דבריו של הסנדלר, כבר אמר שלמה המלך: "נר ה' נשמת אדם"- הרי נשמתו של האדם משולה לנר, וכל זמן שהנשמה שוכנת באדם ודולקת בתוכו, עליו לעמול ולתקן את מעשיו ודרכיו. – אך צא ולמד כאשר כבר כבה נר זה, ויפה שעה אחת קודם.

והבעש"ט רגיל היה לומר, כי גם מפי נוכרי, המדבר לפי תומו, אפשר ללמוד דבר מה לגבי עבודת ה‘.

פעם ניגש אל ביתו נכרי אחד, עמוס חשוקי ברזל על צווארו, דפק על החלון ושאל:

"ישראל, אולי יש בביתך כלים, כגון חביות או דליים, שניזוקו וצריכים תיקון?"

"לא", ענה לו הבעש"ט, בביתי הכל ב"ה , שלם בתכלית השלמות".

"בדוק וחפש היטב", אמר הנוכרי שנית, "וודאי תראה ותמצא  איזה דבר שצריך תיקון".

פנה הבעש"ט לחסידיו ואמר להם:

"הנה למדתי עכשיו תורה שלמה מפי נכרי: גם מי שנדמה לו, כי בביתו הכל שלם בתכלית השלמות- צריך לבדוק ולחפש, וודאי יראה וימצא איזה דבר שצריך תיקון…"

 

פנימיות הסיפור

הגוי שבסיפור הוא התפיסה הגשמית של האדם. גם מהתופעות הגשמיות אפשר ללמוד, רק שצריך לעשות השלכה נכונה מהגוי ליהודי. בעוד הגוי מדבר על נר גשמי ועל אור הנתפס בגדרים של זמן ומקום, אין כן הרוחניות. נשמת האדם היא מעבר לזמן ומקום גשמיים.

שאלה מעניינת הכובשת היא רבות מהלבבות. האם מהרוחניות אפשר ללמוד על הגשמיות?  למשל, אם יד ימין, שהיא בחינת חסד בחכמת הקבלה, כואבת לי או ניזוקה, האם זה אומר שאני לא בעל חסד? אם אני חולה האם נפשי פגומה? האם זה אומר שאני פחות רוחני?

תשובה- לא.

למשל האר‘‘י נפטר בגיל 38 ממחלה, האם למישהו יש ספק ברוחניות או בריאותו הנפשית?

וכהנה שאר צדיקים.

ובכן- כל אחד יפשפש במעשיו ובעיקר בכוונותיו לראות, האם לבו לה‘ יתברך או לאנוכיותו?

החיצוניים בודקים רק את המעשה. עובדי ה‘ – את הכוונה.