חודש כסלו – הבא עצמך לאמונתך

263

(מתוך דברי הרב, סעודת ראש חודש כסלו התש"ע)

הקשת, סימן מזלו של חודש כסלו, מזכירה לנו את ג' הקווים, שהם גילוי הנשמה. לאחר ג' הקווים אלול תשרי וחשוון מגיע כסליו. כידוע, נוח יצא בסוף חשוון מהתיבה, ובאה הקשת שאמרה לו, שהקיום של העולם יהיה לעולם.  מבחינת היהדות, האמונה היהודית צריכה להיות קיימת לעולם.  הגילוי של הנשמה חייב להיות בנפש האדם תמיד.  מעגל השנה בונה לנו פאזל מורכב אך מסודר, שמביא את הנפש לעבוד את בוראה, כי רק נפש מסודרת יכולה לקבל את הטבת הבורא. לכן אנו צריכים לראות זמנים אלה כהזדמנות לבניית הנפש על פי הפאזל האמיתי של נפש האדם.

 

נשמה – אותיות שמונה, היא מעבר לעולם הזה, שהוא בחינה של שבע. לכן מדליקים שמונה נרות ועם שמן. כדי שיהיה איזשהו גילוי פנימי באדם, צריך התנגדות חיצונית, שהם היוונים, או המדע.  לכן אנו חייבים להבין,  שכל התפיסה הרגילה שלנו – שהיא מדעית, שהיא בחושים, נוגדת את האמונה. היא לא באה לבטל את האמונה אלא להכריח אותה להתגלות. איננו חוגגים את המלחמה עם היוונים, אלא את הגילוי שהיא מביאה.

מהו המטריאליזם שאומר לנו שאין חשיבות לנשמה? המטריאליזם המדעי אומר שכל ההרגשות של האדם, כל תנועה נפשית היא ראקציה כימית בין חומרים. כמו אדם המסתכל על סרט ורואה הרבה התרחשויות. ונדמה לנו, שההתרחשויות הן פרי הבחירה של הדמויות בסרט. אבל מה גורם לתמונות? לא התמונה הקודמת, אלא המקרן הוא הגורם לתמונות. הם, המדע, אומר כי התמונות אינן מזיזות שום דבר. ז"א, שכל המצבים הנפשיים הם רק תוצאה. על כך יש לשאול אותם, האם המצב הריגשי יוצר משהו פיזיקלי?

כאשר התפיסה החושית שלנו חזקה, כאשר אנו סומכים מאוד על השכל שלנו, ואנו מרחיקים לכת ואומרים, שההרגשים הם רק צללים של הדברים הפיזקיליים, הרגשות הן תוצאה של התופעה הפיזיקאלית. ועל כך יש לשאול מדוע אנו חשים בנפש, בתודעה, מגמות נפשיות כמו אהבה ידידות אחווה דמיון. ואנו מרגישים אותם כמו שני דברים שונים. ראינו שיש ב' דברים שבאים מהפיזי, ואחד הוא נפשי, אז איך יצאו ב' פרטים, אחד פיזי ואחד ריגשי. נניח שהיינו מסתכלים עם מיקרוסקופ על המוח, לא היינו רואים רגשות, רק חומרים שמשתנים, אבל יש הרגשה, שהיא דבר נפרד, ועל כך אין תשובה.

לאחר שהתפתחו עוד, החלו בחקר הנפש – הפסיכולוגיה. אין שום דבר במטריאליזם, שיכול להסביר את הנפש עצמה. אז בלית ברירה הסכימו לחקור זאת, אבל הגיעו לדואליזם שבפיזי יחקרו את הפיזי, ובפסיכולוגיה את הנפש, והם מופרדים לגמרי. אבל גם בכך יש טעות, למרות שזה קרוב. הפיזי עצמו מושפע מהנפש. המדידה של הנפש היא במדידות שונות מאשר בפיזיקלי. אדם גדול בנפש, זה משהו אחר ממדידה של גובה של אדם. איך מודדים גדול נפשית? הפיזיקה אינה נוגעת בנפש בכלל. אז מה גרם לשתי התופעות האלה? יש נפש לבד ופיזי לבד?

צריך גילוי, שהכל רוחני. כל מה שאנו רואים כגשמי, הוא סוג של תודעה. ברגע שהתודעה תשתנה, גם המציאות תשתנה. היות וכך, והכל בתודעה, אנחנו צריכים להתייחס לתודעה, היא הנפש. המלחמה שלנו במדע, היא המלחמה בכך שיש נפש, או שיש נפש והיא נמוכה מאוד מהמדע. אנו אומרים שהתודעה הגשמית היא אשלייתית. היא מהווה רק סימן לתודעה הנפשית. למה היא בכלל יכולה להוות סימן? כי אנו יכולים לעשות השלכות מהגשמי לנפשי.

יוצא מכך, שכשאני רוצה לדבר על הנפש, אני צריך להחליט: האם העולם האשלייתי קיים או לא? והוא קיים בתודעה מעוותת, שיכולה לגרות משהו בנפש. באה היהדות, ונתנה לנו סדר. הפעולות האלה יכולות לגרות את הנפש. באו היוונים ואמרו, כל הפעולות האלה, שיכולות לגלות את הנפש, תבטלו אותן. קידוש החודש, שזה קידוש האמונה, תבטלו את זה. השבת, תבטלו את זה. לימוד תורה שבא למען האמונה, תבטלו את זה. המדע אינו מסכים. הוא רוצה שנפעל בחוץ בשביל בחוץ. הם מסכימים ל"הובי" כזה, אבל לא משהו רציני. לאט לאט רואים שהמדע הוא מפלצת קרה. אנו מחפשים את הנפש בדבר. מה עושים עם כל המידע הזה? חלקם אומרים, שהם אינם מתעסקים במה נעשה עם המידע, ולכן הם קרים.

הפסיכולוגיה תומכת בנפש המטריאליסטית, שמאוד קרובה לתפיסה שלהם. מה יותר נוח להם, ומה מקדם את הגוף. הם מתקדמים עם הזמן לאהבה והשפעה, אבל גם זה, רק כדי שיהיה לי טוב, והם אינם יכולים להגיע יותר רחוק מזה, כל עוד לא יעזבו את היוונות.

אתה צריך להביא את עצמך לאמונתך. את האני החומרי, שתופס את הדברים בעזרת החוש. להיות אוהב. לא להיות אוהב, כדי שיהיה לי נוח בגוף. המטרה היא להיות אוהב. להשתמש בכל הדברים בשביל הנפש האלוקית, שהיא מסודרת לפי סדר עליון. אז אנחנו צריכים לראות, אם אנחנו בהמה או בן-אדם. בבהמה הכל רק נפעל. היא בכלל אינה רואה את הנפש שלה. היא אינה יכולה לתכנן הרגשה, לפעול למען הרגשה כזו או אחרת, כמו שאדם יכול. השקט זה המקום, שבו הנפש צריכה להתעורר, אבל ישנם כאלה שהשקט מפריע להם, לכן הם צריכים לדבר.

התפיסה האמונית צריכה להגיד לאדם, שיש משהו מחוץ לעצמו. כאשר ברא ה' את העולם, הוא הסתכל בתורה וברא את העולם, ואת האדם. יש קשר בין התורה האדם והעולם. אין אפשרות לבנות את העולם והאדם שבנו ללא התורה. אנחנו חייבים ללכת בדרך התורה, למרות שזה אינו נעים, כי האני הכוזב מתנגד. הפנימיות- שזה האדם- שונה מהחיצוניות, ואדם אינו מוכן לתפיסה הזו.  לכן, אם מדברים איתו על דברים פנימיים, הוא מרגיש התנגדות. גם מי שמסכים לפנימיות, אז ישנו השלב הריגשי, שגם הרגש הוא דבר פנימי, והרגשנים באים הרבה לתנועה הפנימית, הרוחנית, אבל הם באים לנצל אותה לנוחות המטריאליסטית שלהם.

לכן כל אחד בחודש כסליו צריך לחזק את האמונה, להסתכל מחוץ לדבר הנפעל הזה שנקרא הנפש הבהמית. להסכים לשאוף אליו, קיום המצוות נותן לנו את הפתח להגיע לשם, אבל לא הקיום האוטומטי של המצוות. יהודי זה בנפש, ולכן מי שבא לעולם הזה כיהודי, מחוייב לחפש את הנפש הזו, לראות מה הוא רוצה להרגיש, שהוא רוצה לחיות במרחב הנפשי שלו.  חז"ל וחכמת הקבלה נותנים לנו את האמת הנפשית, ופנימיות התורה עם התעקשות בדרך האמת יוכלו להביא אותנו לדבר הזה. שזה מרמז לנו כסליו, שהנפש היא נצחית, כמו הקשת שמסמלת את זה.