ספר התניא – פרק יב

קובץ שמע :

 

פרק יב

רשע ורע לו אינו מרגיש לא טוב עם הרע שעושה, הוא מורגל בזה. אך בכל אופן חבויה אצלו נקודה שתוכל להעירו לתשובה.

בינוני הוא בחינת קו אמצעי, ובעיקר מקבל על עצמו שהוא במצב של אימון. ויודע שגם אם עולים לו הרהורים שליליים, מתייחס הוא אליהם כחומר גלם שבא לאמן אותו להתגבר. כך למשל כאשר הוא בצום כיפורים ומרגיש רעב, לא יעלה על דעתו לאכול. באופן תדיר עולים לו רצונות, אך תמיד יודע הוא להשתלט עליהם ואינו חוטא למרות ניסיונות פיתויי היצר. אצל הצדיק הגמור הוא רק בעל אמונה, רצונות לעצמו כבר לא קיימים, לכן צריך הוא את המון העם שיספקו לו רצונות לתקון. לבינוני יש רצון לקבל חזק, אך יש בו את כוח המסך שיכול לחבר בין ימין לשמאל, נמצא במאבק מתמשך ותמיד מתגבר.

וְהַבֵּינוֹנִי הוּא שֶׁלְּעוֹלָם אֵין הָרַע גּוֹבֵר כָּל כָּךְ לִכְבֹּשׁ אֶת הָעִיר קְטַנָּה, לְהִתְלַבֵּשׁ בַּגּוּף לְהַחֲטִיאוֹ. דְּהַיְנוּ שֶׁשְּׁלֹשֶׁת לְבוּשֵׁי נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁמִּצַּד הַקְּלִפָּה, אֵין גּוֹבְרִים בּוֹ עַל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית לְהִתְלַבֵּשׁ בַּגּוּף שני הכוחות חזקים, אך תמיד יודע הוא להכריע את הימין על השמאל, כל מה שמעניין אותו זו הנפש האלוקית, על זה הוא חושב מדבר ועושה, בַּמֹּחַ וּבַפֶּה וּבִשְׁאָר רְמַ"ח אֵבָרִים לְהַחֲטִיאָם וּלְטַמְּאָם חַס וְשָׁלוֹם, רַק שְׁלֹשָׁה לְבוּשֵׁי נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית הֵם לְבַדָּם מִתְלַבְּשִׁים בַּגּוּף, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל תַּרְיָ"ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה. וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה מִיָּמָיו וְלֹא יַעֲבֹר לְעוֹלָם, וְלֹא נִקְרָא עָלָיו שֵׁם רָשָׁע אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת וְרֶגַע אֶחָד כָּל יָמָיו. מי שעבר פעם עבירה, יעשה תשובה ויחזור לדרגת הבינוני.
אַךְ מַהוּת וְעַצְמוּת נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, שֶׁהֵן עֶשֶׂר בְּחִינוֹתֶיהָ, לֹא לָהֶן לְבַדָּן הַמְּלוּכָה וְהַמֶּמְשָׁלָה בָּעִיר קְטַנָּה, כִּי אִם בְּעִתִּים מְזֻמָּנִים, כְּמוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, שֶׁהִיא שְׁעַת מוֹחִין דְּגַדְלוּת לְמַעְלָה דהיינו משיג בחינת חב"ד, ג"ר, וְגַם לְמַטָּה הִיא שְׁעַת הַכֹּשֶׁר לְכָל אָדָם, שֶׁאָז מְקֻשָּׁר חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת שֶׁלּוֹ לַה' לְהַעֲמִיק דַּעְתּוֹ בִּגְדֻלַּת אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וּלְעוֹרֵר אֶת הָאַהֲבָה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ בֶּחָלָל הַיְּמָנִי שֶׁבְּלִבּוֹ, לְדָבְקָה בּוֹ בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ מֵאַהֲבָה, שֶׁזֶּהוּ עִנְיָן הַמְּבֹאָר בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּאוֹרַיְתָא. וּבִרְכוֹתֶיהָ שֶׁלְּפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ שֶׁהֵן מִדְּרַבָּנָן, הֵן הֲכָנָה לְקִיּוּם הַקְּרִיאַת שְׁמַע, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְאָז הָרַע שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי כָּפוּף וּבָטֵל לַטּוֹב, הַמִּתְפַּשֵּׁט בֶּחָלָל הַיְּמָנִי מֵחָכְמָה בִּינָה וָדַעַת שֶׁבַּמֹּחַ הַמְּקֻשָּׁרִים בִּגְדֻלַּת אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא.
אֲבָל אַחַר הַתְּפִלָּה בְּהִסְתַּלְּקוּת הַמֹּחִין דְּגַדְלוּת אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, הֲרֵי הָרַע חוֹזֵר וְנֵעוֹר בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי וּמִתְאַוֶּה תַּאֲוָה לְתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וְתַעֲנוּגָיו בשעת התפילה היה קשור בנפש האלוקית, ולאחר מכן הבהמית מתעוררת אבל צד ימין גובר. רַק מִפְּנֵי שֶׁלֹּא לוֹ לחלל השמאלי, לרצון לקבל לְבַדּוֹ מִשְׁפַּט הַמְּלוּכָה וְהַמֶּמְשָׁלָה בָּעִיר, אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא תַּאֲוָתוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל לְהִתְלַבֵּשׁ בְּאֵבְרֵי הַגּוּף בְּמַעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה מַמָּשׁ, לְהַעֲמִיק מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּתַעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה אֵיךְ לְמַלֹּאת תַּאֲוַת לִבּוֹ הרצונות מתעוררים אך נשאר דבוק בקדושה. כִּי הַמֹּחַ שַׁלִּיט עַל הַלֵּב [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת פִּינְחָס] בְּתוֹלַדְתּוֹ וְטֶבַע יְצִירָתוֹ, שֶׁכָּךְ נוֹצַר הָאָדָם בְּתוֹלַדְתּוֹ, שֶׁכָּל אָדָם יָכוֹל בִּרְצוֹנוֹ שֶׁבְּמֹחוֹ לְהִתְאַפֵּק וְלִמְשֹׁל בְּרוּחַ תַּאֲוָתוֹ שֶׁבְּלִבּוֹ בכל אחד יש את הכוח הזה שֶׁלֹּא לְמַלֹּאת מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ בְּמַעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה, וּלְהָסִיחַ דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי מִתַּאֲוַת לִבּוֹ אֶל הַהֵפֶךְ לְגַמְרֵי. וּבִפְרָט אֶל צַד הַקְּדֻשָּׁה, כְּדִכְתִיב1: "וְרָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ". פֵּרוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהָאוֹר יֵשׁ לוֹ יִתְרוֹן וּשְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה עַל הַחֹשֶׁךְ, שֶׁמְּעַט אוֹר גַּשְׁמִי דּוֹחֶה הַרְבֵּה מִן הַחֹשֶׁךְ שֶׁנִּדְחֶה מִמֶּנּוּ מֵאֵלָיו וּמִמֵּילָא, כָּךְ נִדְחֶה מִמֵּילָא סִכְלוּת הַרְבֵּה שֶׁל הַקְּלִפָּה וְסִטְרָא אַחֲרָא שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי כְּמַאֲמַר רַזַ"ל אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת" וכו'], מִפְּנֵי הַחָכְמָה שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבַּמֹּחַ, אֲשֶׁר רְצוֹנָהּ לִמְשֹׁל לְבַדָּהּ בָּעִיר בגוף ע"י התשפטותת נפש האלוקית בחלל הימני בלב והוא משתלט על חלל שמאל שהתעורר וּלְהִתְלַבֵּשׁ בִּשְׁלֹשָׁה לְבוּשֶׁיהָ הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל בְּכָל הַגּוּף כֻּלּוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל תַּרְיָ"ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. הבינוני מצליח להתגבר ע"י המסך שיש לו, זהו הקו האמצעי, מסך דחיריק. את הכוח הוא מקבל מאמונה חזקה והחלטה שהרצון לקבל בא כדי לאתגר אותו – וכל מה שמתגבר זה לא בכדי לקבל שכר, לעבור חלילה עבירה יצא אצלו מגדר אפשרות.

הנפש הבהמית אחראית יותר על המידות, וכאשר המידות טובות, הן הופכות להיות כלי ראוי לנפש השכלית.
וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ נִקְרָא צַדִּיק כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁיִּתְרוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר לְאוֹר נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית עַל הַחֹשֶׁךְ וְסִכְלוּת שֶׁל הַקְּלִפָּה הַנִּדְחֶה מִמֵּילָא, אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה לְבוּשִׁים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל המבטאים את הנפש, וְלֹא בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ עַל מַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ שֶׁל הַקְּלִפָּה. כִּי מַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁמֵּהַקְּלִפָּה שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי לֹא נִדְחֶה כְּלָל מִמְּקוֹמוֹ בַּבֵּינוֹנִי אַחַר הַתְּפִלָּה בשונה מצדיק גמור שביטל היצר הרע, שֶׁאֵין רִשְׁפֵּי אֵשׁ אַהֲבַת ה' בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ בֶּחָלָל הַיְּמָנִי, כִּי אִם תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מְסֻתֶּרֶת הקיימת בכל נפש יהודי ויש לגלותה, שֶׁהִיא אַהֲבָה הַטִּבְעִית שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן. וַאֲזַי יָכוֹל לִהְיוֹת אצל הבינוני סִכְלוּת הַכְּסִיל הָרַע בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, לְהִתְאַוּוֹת תַּאֲוָה לְכָל עִנְיְנֵי גַּשְׁמִיּוּת עוֹלָם הַזֶּה, בֵּין בְּהֶתֵּר בֵּין בְּאִסּוּר חַס וְשָׁלוֹם, כְּאִלּוּ לֹא הִתְפַּלֵּל כְּלָל. אֶלָּא שֶׁבִּדְבַר אִסּוּר אֵינוֹ עוֹלֶה בְּדַעְתּוֹ לַעֲשֹוֹת הָאִסּוּר בְּפֹעַל מַמָּשׁ חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה הַקָּשִׁים מֵעֲבֵרָה יְכוֹלִים לִפְעֹל, לַעֲלוֹת לְמֹחוֹ וּלְבַלְבְּלוֹ מִתּוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וּכְמַאֲמָר רַזַ"ל שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת אֵין אָדָם נִצֹּל מֵהֶן בְּכָל יוֹם, הִרְהוּר עֲבֵרָה וְעִיּוּן תְּפִלָּה כו'. רַק שֶׁלָּזֶה מוֹעִיל הָרְשִׁימוּ בַּמּוֹחִין  כפי שהיה בזמן תפילה או שיעור משמעותי וְיִרְאַת ה' וְאַהֲבָתוֹ הַמְּסֻתֶּרֶת בֶּחָלָל הַיְּמָנִי, לְהִתְגַּבֵּר וְלִשְׁלֹט עַל הָרַע הַזֶּה הַמִּתַּאֲוֶה תַּאֲוָה שֶׁלֹּא לִהְיוֹת לוֹ שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה בָּעִיר לְהוֹצִיא תַּאֲוָתוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל לְהִתְלַבֵּשׁ בְּאֵבְרֵי הַגּוּף, וַאֲפִלּוּ בַּמֹּחַ לְבַדּוֹ לְהַרְהֵר בָּרָע אֵין לוֹ שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה לְהַרְהֵר חַס וְשָׁלוֹם בִּרְצוֹנוֹ שֶׁבְּמֹחוֹ, שבינוני אפילו לא מהרהר האם לקבל מחשבה לא טובה שֶׁיְּקַבֵּל בְּרָצוֹן חַס וְשָׁלוֹם הִרְהוּר זֶה הָרַע הָעוֹלֶה מֵאֵלָיו מֵהַלֵּב לַמֹּחַ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. אֶלָּא מִיָּד בַּעֲלִיָּתוֹ לְשָׁם דּוֹחֵהוּ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, וּמֵסִיחַ דַּעְתּוֹ מִיָּד שֶׁנִּזְכָּר שֶׁהוּא הִרְהוּר רַע, וְאֵינוֹ מְקַבְּלוֹ בְּרָצוֹן אֲפִלּוּ לְהַרְהֵר בּוֹ בְּרָצוֹן, וְכָל שֶׁכֵּן לְהעֲלוֹתוֹ עַל הַדַּעַת לַעֲשׂוֹתוֹ חַס וְשָׁלוֹם אוֹ אֲפִלּוּ לְדַבֵּר בּוֹ. כִּי הַמְּהַרְהֵר בְּרָצוֹן נִקְרָא רָשָׁע בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְהַבֵּינוֹנִי אֵינוֹ רָשָׁע אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת לְעוֹלָם.
וְכֵן בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, מִיָּד שֶׁעוֹלֶה לוֹ מֵהַלֵּב לַמֹּחַ אֵיזוֹ טִינָה וְשִׂנְאָה חַס וְשָׁלוֹם, אוֹ אֵיזוֹ קִנְאָה אוֹ כַּעַס אוֹ קְפֵידָא וְדוֹמֵיהֶן, אֵינוֹ מְקַבְּלָן כְּלָל בְּמֹחוֹ וּבִרְצוֹנוֹ. וְאַדְּרַבָּה הַמֹּחַ שַׁלִּיט וּמוֹשֵׁל בָּרוּחַ שֶׁבְּלִבּוֹ לַעֲשֹוֹת הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ, לְהִתְנַהֵג עִם חֲבֵרוֹ בְּמִדַּת חֶסֶד וְחִבָּה יְתֵרָה מוּדַעַת לוֹ, לִסְבֹּל מִמֶּנּוּ עַד קָצֶה הָאַחֲרוֹן וְלֹא לִכְעֹס חַס וְשָׁלוֹם. וְגַם שֶׁלֹּא לְשַׁלֵּם לוֹ כְּפָעֳלוֹ חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא אַדְּרַבָּה לִגְמֹל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר4 לִלְמֹד מִיּוֹסֵף עִם אֶחָיו.

ראשית חכמה יראת השם, שכבר עם גילוי הרצון בא לידי ביטוי האני של האדם, והרהורים המגיעים לראש מלמעלה ללא שליטה – האדם נבחן מה הוא עושה עם חומר גלם זה, זו נקודת תחילת העבודה. הופעת מחשבות היא כמו בחינת כתר, דהיינו שעדיין לא שייך לאני. הראשית שבונה את האדם זו הדחיה של מחשבה ובדיקה האם טובה היא ליראת השם. כשמופיע הרהור, אין הוא מפתח ומעבד אותו לציור אפשרי, שהרי ציור כזה הוא כמעשה במחשבה ומשפיע על הנפש, כפי שרואים בחלום. לכן כל המהרהר בעבודה זרה, כבר נק' רשע. הבינוני לא מרשה לעצמו לצייר הרהור ואין הוא בא לידי חטא – דהיינו אפילו לא לידית של כלי החטא. קבלת ההרהור או דחייתו בונה את האני של האדם.

אתר הבית- https://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: https://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

שתף אותנו

לתגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו