ט"ו באב – יום האהבה היהודי

84

join_(1)_1

join_(1)_1

💙כיצד למצוא שידוך אמיתי ומתאים? 💙 מהי אהבה? 💛מהי זוגיות בעיני? 💛למה הזיווג מתעכב? מתי מוכנים לזוגיות? 💛כיצד לא לפספס? 💛כיצד לבנות קשר נכון ואמיתי?  💛איך עוברים מחורבן לאהבה? 💛מה הנקודה האמיתית שצריך לחפש? 💛כיצד בוחרים זיווג משורש הנשמה? 💛כיצד לדעת אם זה השידוך המתאים? 💛מדוע קשים מאוד זיווגים? 💛מדוע לא מקבלים הרבה פעמים את הזיווג שכל כך רוצים? ועוד.. כל התשובות שצריכים לדעת כדי לגשת לשידוך בצורה אמיתית ומוצלחת.

join_(1)_1

💙ט”ו באב – ניגון ומחול 💙

״ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים״ – חולות הוא מלשון ״מחוללות״. במובן הפשוט נראות הן כרוקדות. הריקוד הנו אמנות המשתמשת בביטוי הגוף, כדי להביע רעיון מופשט.התנועה והמחול מלווים בד״כ בניגון, המחבר תנועה זו לנשמה. באופן הרגיל מכירים אנו את הריקוד כחיבור לניגון המתקבל באוזניים המייצגות את הנשמה, את מידת ההשפעה. בתזוזת הגוף, מתנגד הוא לעצלות הנובעת מיסוד העפר. העצלות מביאה לעצבות. הריקוד, בשונה מכך, מחבר לשמחה. השמחה האמיתית תהיה כאשר הריקוד יבטא ערך רוחני שלם – ערך אמוני.

זוהי ההרמוניה אותה רוצות לבטא בנות ירושלים בבגדי הלבן ומשלימות הן תנועתן במחול, המייצר את הצורה הראויה להרגש הנשמה – להרגש הבחורים. מחול זה מציג גם את ההתבטאות הנשית לרצון לחיבור, מתוך העמדה של תפקיד הגוף, המבקש לבטא את הנשמה.

כפי שהניגון הנו תנועת הנשמה, כך הריקוד הנו תנועת הגוף. השילוב בין תנועת הגוף לתנועת הנשמה מבטא זווג בין זכר לנקבה, בין הבריאה לבוראה. לא בכדִי לקחה ואף גנבה הסטרא אחרא את עניין הריקוד והמוסיקה כמוטיבים מרכזיים בתרבותה. “זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים״ (קהלת ז׳, י״ד). בהיותנו בגלות, איבד עולם הרוח את הקשר הרוחני ההרמוני בין המחול לניגון.

מחול רוחני
ישנו מחול רוחני אותו נלמד בע״ה ממשיח צדקנו. הוא ילמדנו את התנועות המתאימות והראויות לגילוי הניגון האלוקי. העולם קרוב יותר לגלות את הניגון הנכון, מטרם גילוי הריקוד הנכון. בחסידות, בה מבקשים שגם המלכות, דהיינו צד הנקבה, תהיה חלק מהתנועה הרוחנית, ישנו מקום חשוב לריקוד החסידים וכל שכן לניגון החסידי. בע״ה ילך ויעצים מחול הכרמים בבנות ישראל והשראה רוחנית תהיה מנת חלקנו, כך שיהווה הוא אחד מביטויי הגאולה השלמה.

לב האדם מבטא את גופו הרוחני. ישנם אנשים העצורים בצורת הרגשה אחת, שאינם משוחררים דיים לבטא הרמוניה של רגשות בתוכם. השילוב בין קירבה לריחוק, בין תנועה מעגלית המבקשת את הרכות, לבין התנועה החדה המבקשת את הבהירות השכלית, יכול להתחבר ע״י הדגשת התכלית בב׳ צורותיה. חיבור ב׳ הצורות, הנקראות יראה ואהבה, מופיע בשלל צבעים ושלל רגשות הנובעים מאלו השניים. הרגשות המבטאים את חדות האמת, עוצרים את האדם מאותה גמישות רגשית המאפשרת את החופש הראוי לריקוד הרוחני.

נדמה לכאורה, שצריכה האמת לבטא דבר שלם. אין הדבר כך, היות ונדרשת הכנה ראויה מצד הרגש לקבל אמת זו. כהשלכה בעולם הגשמי, יכולים אנו לראות את אותם אנשים שכליים, מדוייקים משהו, העצורים בכל גופם ולעיתים אף את עצמם אינם מרגישים. לעומתם ישנם אלו המתפרקים לרגשות רבים, ללא הרמוניה, מבטאים הם לכאורה חופש, אך אין זו אלא הפקרות לשמה.

היכולת לשלב בין התנועה הקווית לתנועה המעגלית, בין אותה אמת רוחנית ליכולת להכילה מתוך אהבה ושותפות, היא הריקוד האמיתי.

מתוך הספר מועדי ישראל האדם ומה שביניהם / הרב אדם סיני

ניתן להזמין את הספר בטלפון : 050-314-1111 | 050-3143417
או בלינק למטה.

{פוסט הרב משנים קודמות}
join_(1)_1

join_(1)_1

join_(1)_1join_(1)_1

join_(1)_1

join_(1)_1

"האדם שנמצא בעולם הזה נתון לחוקים גשמיים,
האהבה יכולה להתקיים רק בנפש"
תמלול וסיכום מתוך דברי הרב מט"ו באב בשנים קודמות

יש ד' בחינות ומרכיבים בקשר:

הדבר הראשון: הזוגיות צריכה לשמש כמעין חוף מבטחים, מקום שלאדם תמיד יש לאן לחזור אליו, מקום להרגיש בטוח. מקום שהוא יודע כשהוא חוזר לשמה יש לו את כל מה שהוא צריך לקיומו, מקום שמשמה הוא לוקח את האנרגיות הקיומיות שלו, למה שמאפשר לו ללכת למקום חדש, מעין מאבק עם יצר הרע כדי להגדיל את האהבה- כנגד מדרגת העיבור.

הדבר השני: תמיכה,  היכולת שלנו לבוא במגע עם החוץ מאפשר לנו להתפתח ולהגדיל את האני המשותף שלנו, כאשר אנו יוצאים החוצה זה נותן לנו אפשרות לתמיכה, כאשר יש לנו מטרות שהזוגיות מתחילה לייצר, אז אנו צריכים לייצר אותם ככאלה שיש להם מקום תמיכה, שמשהו מזין אותם, מקום שיכול להחיל את מצוקות הנפש, את היכולת לפרוש את הדברים אצל הצד השני.

הדבר השלישי: שמחה , צד האישה שבא לתת את השתוקקות צריכה לעצור, לראות שמה שנותן את השתוקקות בחיים זה הגוף, ואנו לכאורה נבוכים, האם אני צריך את ההשתוקקות החיצונית? ההשתוקקות החיצונית עלולה להביא אותנו למקום שדווקא מנתק מהקשר. אז מה לעשות? צריך להבין את המנגנון.

צריכים ללמוד להמיר את השתוקקות החיצונית להשתוקקות פנימית, וזה תלוי בכך שאדם דבוק בתורה. היכולת של האדם לינוק מאמת ומוסריות, היכולת שלו להרגיש את המוסר הפנימי ולרצות להתפתח מתוכו היא מאפשרת לאדם להגדיל את ההשתוקקות למקום הנכון. האור מגיע מהבורא ית' וצריך להיות בטוח שניתן לקבלו.

צד הגוף חשוב בביחד וצריך להתבטא בפעולות ומעשים וכדומה..
שזה מפגיש את היחד עם ההשתוקקות, אבל אם זה בא בלי חוף מבטחים ויכולת התמיכה, אז השתוקקות גורמת לריב. לכן קודם לומדים על שתי הבחינות הראשונות ורק אז מגדילים את השתוקקות, ושהיא גדלה לא די בכך, אלא צריך את הדבר האחרון שנקרא:

זיוג פנים בפנים (תענוג של אהבה, יחד): צריך להרגיש תענוג, להראות ולהיות עם פנים שמחות. להיות באיזה שהיא הרגשה שהביחד טוב, להעצים אותו. לא רק מבחינת המטרות, אלא להעצים אותו מבחינת ההרגשה. היכולת לאהוב היא יכולת נפשית, זה סוג של תוצאה של כל מה שעשינו קודם, אך זו לא נקודה פשוטה. היכולת לאהוב לכאורה שמה את האדם במקום שאין לו שליטה, כי הוא בא למקום חדש, לאיזה שהוא אני במרחב האין סופי שהוא לכאורה מנותק מהקרקע, ולא תמיד הוא מוכן למסור את עצמו למקום הזה. ולכן הוא בורח כל פעם מהמקום הזה,

וזה קורא לנו בכוונה מלמעלה שנוכל להמשיך לעבוד על ג' הבחינות הראשונות: חוף מבטחים, תמיכה, והשתוקקות. 

join_(1)_1

join_(1)_1